הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עַל פָּרָשַׁת דְּבָרִים

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עַל פָּרָשַׁת דְּבָרִים
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב

סוד הכרוזים
"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה! שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף. שֶׁנֶּאֱמַר: נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. אַל תִּקְרָא חָרוּת - אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין - אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה - הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת" {אבות ו ב}:

{דברים א יז}
"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט - כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ - כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם – תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. דקשה! דהוי ליה לומר: הדבר הקשה תקריבון, ומאי מִכֶּם? ועוד הוי לו למימר: והודעתיו! מה וּשְׁמַעְתִּיו? ונראה לי דבא להודיענו עניין הקושיא, שהוא קשה להאמין. וכי אפשר לשמוע עניין הכרוזין של מעלה שמכריזין בכל יום לעורר לבבות ישראל בתשובה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל כמה פעמים מעניין הכרוזין בש"ס ובזוהר? לכך אמר: וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה, המניעה הוא מִכֶּם, ורוצה לומר: הכרוז נקרא דָּבָר, ואשר יוקשה לכם להאמין שלא נשמע הכרוז לבני אדם, המניעה הוא מִכֶּם, שעל ידי גסות ועכירות החומר שלכם - הם מסך מבדיל מלשמוע. כמו שכתוב בזוהר {ויחי רכד ע"א}: רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר {ישעיה מב יח}: הַחֵרְשִׁים – שְׁמָעוּ! וְהַעִוְרִים - הַבִּיטוּ לִרְאוֹת! הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ - אִלֵּין בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא צַיְיתִין לְמִלּוּלֵי אוֹרַיְיתָא וְלָא פָּקְחִין אוּדְנַיְיהוּ לְמִשְׁמַע לְפִקּוּדֵי דְמָארֵיהוֹן. וְהַעִוְרִים - דְּלָא מִסְתַּכְּלִין לְמִנְדַע עַל מָה אִינוּן קָיְימִין. דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָּרוֹזָא נָפִיק וְקָרֵי - וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח:

הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת - וזהו שאמר: תַּקְרִבוּן אֵלַי, כמו {שמות יד י}: וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם - וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם. וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָ'ה. והיינו: שיתקרב לבחינת משה שנאמר {שמות ג ה}: וַיֹּאמֶר: אַל תִּקְרַב הֲלֹם! שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ! כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו - אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. שַׁל נְעָלֶיךָ - שהוא בחינת החומר, ולזככו. ואז: וּשְׁמַעְתִּיו - היינו על ידי בחינת אמצעיות דמשה יכול לשמוע. וזהו שאמר: וּשְׁמַעְתִּיו":

משל המטבע השמש והארץ
{דברים א י}
"יְהֹוָ'ה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. פירש רש"י: מהו וְהִנְּכֶם הַיּוֹם? הנכם משולים כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה וכוכבים. כתיב {משלי ד' יח}: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. היינו: כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשווה בתחילת היום ובאמצע היום, רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש. על כן אין האור מתפשט כל כך בתחילת היום, רק מקצת עד שמתפשט על הארץ. כן הצדיק - הוא בעצמו מאיר תמיד, רק המניעה מחמת המקבלים, והמניעה הוא גם כן מחמת הארץ המפסקת, היינו העולם הזה. כי בני אדם משוקעים בעולם הזה, ועל כן אינם יכולים לקבל אור הצדיק. הוא עניין שאמרו בגמרא {עירובין כא ע"א}:

אָמַר רָב חִסְדָּא, דָּרַשׁ מָרִי בַר מַר: מַאי דִּכְתִיב {תהלים קיט צו}: לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ? דָּבָר זֶה אַמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פִּירְשׁוֹ, אַמָרוֹ אִיוֹב וְלֹא פִּירְשׁוֹ, אַמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פִּירְשׁוֹ, עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶן עִדּוֹ וּפִירְשׁוֹ. אַמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פִּירְשׁוֹ – דִּכְתִיב: לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ - רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד. אַמָרוֹ אִיוֹב וְלֹא פִּירְשׁוֹ - דִּכְתִיב {איוב יא ט}: אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם. אַמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פִּירְשׁוֹ - דִּכְתִיב {יחזקאל ב י}: וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה - זוּ פּוּרְעָנוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר {יחזקאל לב טז}: קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ בְּנוֹת הַגּוֹיִם, תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ עַל מִצְרַיִם, וְעַל כָּל הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ, נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה. וָהֶגֶה - זוֹ מַתָּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר {תהלים צב ד}: עַלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. וָהִי - זוֹ פוּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים לַעֲתִיד לָבֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר {יחזקאל ז כו}: הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא, וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה. וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים. עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶן עִדּוֹ וּפִירְשׁוֹ, דִּכְתִיב {זכריה ה ב}: וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה. וְכִי פְּשַׁטְתְּ לָהּ, הַוְיָא [לָהּ] עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים. וּכְתִיב: וְהִיא כְּתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר, וְכִי קַלַפְתְּ לָהּ, כַּמָּה הַוְיָא [לָהּ]? - אַרְבָּעִין בְּעֶשְׂרִין. וּכְתִיב {ישעיה מ יב}: מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת? תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ - אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם בַּתּוֹרָה. וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה {זכריה ה א-ב}. וְכִי פְּשַׁטְתְּ לָהּ, הַוְיָא לָהּ עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים? וּכְתִיב: וְהִיא כְּתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר, וְכִי קַלַפְתְּ לָהּ, כַּמָּה הַוְיָא לָהּ? - אַרְבָּעִין בְּעֶשְׂרִין:

נמצא כל העולם כולו כזרת אחד מג' אלפים ומאתים בתורה, נמצא שהתורה גדולה ורחבה, רק שהזרת קטן שהוא העולם עומד בפני מאור העיניים ומונע מלראות אור הגדול של התורה, אף שכל העולם הזה הוא רק זרת קטן נגד התורה שהיא גדולה מאוד ורחבה מני ים. ולכאורה קשה! איך יוכל דבר קטן כזה להפסיק ולחצוץ בפני דבר גדול כזה שגדול כמה אלפים פעמים כמותו, כי כל העולם הזה כולו קטן מאוד כנגד התורה שגדולה כנגדו אלפים פעמים?:

אך הוא כמשל המובא: כמו מטבע קטנה, אם תחזיק אותה נגד עיניך - ימנע מלראות הר גדול, אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע הקטנה. אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו - על כן חוצצת בפני ראיית העיניים, עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה פעמים. כן כשמגיע ובא אל העולם הזה, נשאר שקוע שם בהבלי עולם, ונדמה לו שאין טוב מזה. והעולם הזה הקטן והמועט - מונע אותו מלראות אור גדול ומופלג של התורה, שהוא גדול כמה אלפים פעמים כנ"ל. והוא ממש משל השמש: שהארץ מפסקת מלראות אור גדול של השמש - אף שהשמש גדול כמה פעמים כמו הארץ, והוא כמשל הנ"ל כמובן:

וזהו {משלי ד' יח}: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. כאור נוגה ממש, כמו השמש שמאירה תמיד, רק שהמניעה מחמת שהארץ מפסקת כנ"ל, אף שהארץ קטנה נגד השמש וכמשל הנ"ל - כן הצדיקים מאירים תמיד. רק שהארץ היינו העולם הזה, מפסיק מלראות אור הגדול שלהם, ואף שאורם גדול מאוד והעולם הזה כולו בכלל האור קטן ופחות מאוד נגד אורם הגדול, עם כל זה - הוא מפסיק ומונע מלראות אורם כמשל המטבע הנ"ל:

וכל זה מחמת שהעולם עומד בפני עיניו וחוצץ בפניו, עד שאינו רואה אור התורה והצדיקים, הגדול ממנו אלפים פעמים. אבל אם יסלק המפסיק הקטן מנגד עיניו, דהיינו: שיטה עיניו מן העולם ולא יסתכל על העולם, רק ירום ראשו ויגביה עיניו ויסתכל למעלה מן העולם המפסיק וחוצץ - אזי יזכה לראות אור הגדול והמופלג של התורה והצדיקים, כי באמת אורם גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו כנ"ל. רק שעולם הזה עומד לפני עיניו, ואינו מניח אותו כלל להטות עיניו להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים. כמשל המטבע הקטנה הנ"ל ממש העומדת בפני העיניים ומפסקת מלראות הר גדול כנ"ל. אבל בקל יוכל לסלק המטבע מנגד עיניו, ותיכף יראה ההר הגדול ממנו. כמו כן ממש לעניין העולם והתורה, שבהעברה בעלמא יכול להעביר העולם מנגד עיניו - אז יזכה לראות אור הגדול של התורה והצדיקים המאירים בכל העולמות כולם באור גדול מאוד:

אוי ואבוי! כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים ונוראים,
והיד הקטנה עומדת בפני העיניים ומעכבת מלראות אורות גדולים!":

ייחוד אל"ה: מחשבה קול ודיבור
{דברים א א}
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. שהמחשבה אינה מושגת רק לאדם שהוא יודע בדעת מה שהוא מחשב, וממחשבה יצא לקול, וממנו לחמישה מוצאות הפה. וזהו: אֵלֶּה. רצונו לומר: אֵ - אלוף בינה, ממשיך לג' קוים. וזהו: לֶּ – מאֵלֶּה. ומשם לחמישה מוצאות, וזהו ה – מאֵלֶּה. אֵ – מחשבה. לֶּ – קול. ה – דיבור. והוא ייחוד אֵלֶּ'ה לייחד המחשבה אל הדיבור דרך הקול ע"י ייחוד ג' אותיות אֵלֶּה":

הבעל שם טוב מציל את רבי ליפא בבית דין של מעלה
כי בשמיים דנים על מחלוקת
"רבי ליפע זכרונו לברכה מקהילת קודש חמעלניק אשר היה מריב עם רב הקהילה אודות שאלה אחת, זה אוסר וזה מתיר:
וכשהיה רבי ליפמן בראש השנה אצל הבעל שם טוב, אמר לו הבעל שם טוב בשעת אכילה: ראיתי היום דנין איזה למדן למיתה, על שהעז נגד הרב אב בית דין דקהילתו:
והבין רבי ליפמן שנגדו הוא מדבר, והתחיל לבכות:
ואמר לו הבעש"ט: אל תפחד! כי אני התפללתי עבורך – וכבר פטרוך מן הדין":

רבי גרשון מחרים את החכם בצפת [המטבע מסתיר את האמת]
"ועוד סופר על מורינו רבי גרשון מקיטוב בעת שהותו בקהילת קודש צפת. והיה שם הרב הנקרא בלשונם "חכם", והיה איש טוב מאוד והיה אוהב לרבי גרשון. פעם אחת אמר רבי גרשון לחכם הנ"ל: אפס כסף והוצרכתי ללוות על הוצאות שבת. והיה יום אחד קר מאוד, ולבש רבי גרשון ברוסליק {בגד עליון} שנתפר על צמר גפן, והלך לבית המדרש להתפלל. ואחר התפילה היו שוהים בבית המדרש, כל אחד למד שיעורו, ורבי גרשון הולך ושב בתוך בית המדרש והיה שואף טבק, והוציא מכיס הברוסלק הפאטשיילע {מטפחת} שלו, ונפל מן הברוסליק כיס קטן שקורין "שלאס בייטיל" {ארנק כפול}, ובתוך הכיס היה זעקסער {אחד של כסף}. ובארץ הקודש לא היו יודעים מהכיס הזה. וראה החכם שנפל מרבי גרשון הכיס הנ"ל, והגביה אותה ומישמש אותו מבחוץ, כי לא היה יכול לפתוח הכיס הנ"ל. והרגיש שיש בתוכו חמישה מטבעות. וסבר שזה היה אדומים {מטבעות זהב}, ותמה החכם על רבי גרשון שהוציא מפיו דבר שקר ח"ו. ושם בצפת עיר הקודש מקפידים מאוד על דבר שקר. והתחיל לדבר עם רבי גרשון:

אמר לו החכם לרבי גרשון: רום מעלתו לווה על שבת מעות על הוצאות ולא היה לרום מעלתו מעות?
והשיב לו רבי גרשון: כן הדבר!
ואמר לו החכם: רום מעלתו שקר מדבר!
ורבי גרשון אמר: אמת דברתי!
וכפלו הויכוח, זה אומר כה וזה אומר כה. ובתוך כך קפץ החכם לארון הקודש ונשבע ששקר מדבר. וקפץ רבי גרשון והחרים אותו:
וחילץ החכם מנעליו והלך לביתו. וקיבץ את כל הקהל וסיפר להם המאורע, והראה להם הכיס. ומישמשו גם הם הכיס ואמרו שיש בתוכה חמישה אדומים. וקבל החכם לפניהם: לא די שהוא שקרן, גם החרים אותי!

הלכו הקהל לרבי גרשון ושאלו אותו: למה החרמתם את החכם שלנו?
ואמר רבי גרשון: כי נשבע שבועת שקר!
והראו לו כיסו ואמרו: הנה יש בכאן חמישה אדומים:
ואמר רבי גרשון: למה לא פתח את הכיס קודם שנשבע?
והשיבו: לא היה יכול לפתוח!
אמר להם: היה לו לקרוע את הכיס ולראות שמטבע זו אינו הולך בכאן והיא כשאר כסף, כי יש לי הדס מכסף וגם שאר כלי כסף, אבל אין כאן שווים למהומה!
ופייס החכם את רבי גרשון ורבי גרשון התיר לו את החרם:

ובאותו הזמן באה איגרת מהבעל שם טוב לרבי גרשון וכתב שם מורינו הבעש"ט:
ראינו שדנו אותך בהיכל אחד ורצו לדון אותך למיתה, חס ושלום. מפני מה העזת פניך נגד הרב אב בית דין?!
ורציתי לילך להיכל לטעון עבורך, וסגרו ההיכל בעדי ולא יכולתי לכנוס שם. ואמרתי: ריבונו של עולם! הוא עשה לקנאתך!
ויצא קול {הכרוז}: הניחו לו! כי קינא קנאת ה' צבאות!
ועם כל זה פסקו לו שיהיה סומא חודש אחד, וסומא חשוב כמת:
ובכן מהיום והלאה לא תהיה קשה כל כך!

וכתב רבי גרשון למורינו הבעל שם טוב הק':
אין אני יודע מה אדון בך! כי המעשה אמת! אבל תמיה לי שראית שדנין אותי קודם המעשה!

כי התאריך שנרשם באגרת הבעל שם טוב היה קודם המעשה":