פרשת שופטים

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת שופטים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו'
בית הבעל שם טוב

אהבה ויראה
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. ( דברים טו יח)

כמובן, הבעש''ט הקדוש דורש כל הפסוק באופן פנימי כי יש כוחות נפש נקראים שופטים ויש כוחות נפש שנקראים שוטרים שעושים שיטור בתוך הנפש. החכמה והבינה שנתן הקב''ה לאדם הם השופטים אבל אין אפשרות לשפוט אלא אם כן בהתאם אם התורה הקדושה. כלומר, יש לנו רשות שופטת, שופטים ושוטרים שהשם נותן – הזקנים, '' וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים'' (דברים כח יד). אבל לפי מה הם שופטים? אין רשות מחוקקת אנושית בישראל, אלא יש תורה הקדושה, תורה אלוקית ואין אנחנו ממציאים חוקי התורה. זה דבר שאנחנו מקבלים בקבלת עול מלכות שמים, קבלת עול תורה. וכתוב שמי שמקבל עליו עול מלכות שמים מעבירים מעליו עול מלכות (אנושית) ועול דרך ארץ( דאגה לפרנסה).
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּו עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ: (מסכת אבות ג ה)
לכן אומר הבעש''ט הקדוש: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ - בתוך הנפש, בְּכָל שְׁעָרֶיךָ – בכל כוחות הנפש, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - גם בשם הוי''ה עם חסדים ורחמים וגם אלוקיך – גם במידת הדין, הדין הטוב הבריא ששומר את האדם שלא יתפרק ולא יתפזר ולא ישתגע – שני כוחות האלה ששומרים אותנו, נֹתֵן לְךָ - למה לא כתוב לכם, הרי זה קושיה מפורסמת, קושיה של רמב''ם, הרי זאת מצות ציבור: שופטים ושוטרים לתת בכל שבט ושבט ( שער נקרא שבט) וכל שבט צריך בית דין שלו. אז אם זה מצוות ציבור – למה הקב''ה מכוון על כל אחד מאיתנו בפרט בפסוק כזה? כי כתוב בלשון היחיד: תִּתֶּן לְךָ. אומר הבעש''ט שמצווה הזאת היא בכלל ובפרט כאחד.
ועוד אומר הבעש''ט הקדוש: פירוש: אהבה ויראה תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ - בכל המחשבה שלך, מלשון {משלי לא כג}: נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
אדם בדרך כלל שופט לפי מה שהוא אוהב. אם הוא אוהב משהו אז שופט את זה לחיוב ואם לא אוהב משהו – שופט את זה לשלילה. זאת אומרת ששני כוחות הכלליים האלה שיש בכל הבריאה – גם בעולמות וגם בנשמות וגם בתוך נפש של אדם, כוחות שממלאים וחולשים על הכל– הם כוח אהבה וכוח יראה. כוח אהבה הוא כוח החיבור וקירבה שיש באדם, אם אדם אוהב משהו – הוא רוצה להתקרב למה שהוא אוהב. וכוח היראה זה כוח המרחק, יראת כבוד – זה כוח המרחק הבריא – כאשר אתה עדיין אתה והוא עדיין הוא. אם יש לאדם יראת כבוד כלפי הקב''ה – זה לא מביא לדבקות אלא להכנעה. וזה דבר חשוב מאוד כי בלי יראה אין אהבה. אהבת השם בלי יראה זה אהבה דמיונית. אהבת השם אמתית באה קודם כל על ידי יראת שמים. אז אם כן כוח אהבה מקרב, וכוח היראה נותן מרחק הנכון. כאשר יש אהבה – זה גורם לדבקות להשתוות הרצון בינך ובינו.
שני כוחות האלה שופטים ושוטרים: שופטים – כוחות אהבה, כוחות חיבור וקירבה, ושוטרים – כוחות של מרחק ושל יראת שמים – ושני כוחות האלה צריכים להיות שווים באדם, כל הזמן צריך שיהיו שופטים ושוטרים, שאתה תתן לעצמך בכל שעריך – בכל כוחות הנפש. כיוון אם יש אהבה בלי יראה – זה פריצות כי אין כוח ששומר. ואם יש יראה בלי אהבה – זה מרה שחורה. צריך את שני הדברים ביחד כמו שכותב דוד המלך (תהלים ב יא): ''עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה''
אומר זהר הקדוש על פסוק הזה בתהלים (ח''ג נו''ב):
אַבָּא אָמַר, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה. רָזָא דְּמִלָּה הוּא, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה, מַה יִרְאָה הָכָא. אֶלָּא כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (משלי א) יִרְאַת יְיָ' רֵאשִׁית דָּעַת, וּכְתִיב, (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ'. יִרְאַת יְיָ', קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי אִקְרֵי. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה, מַאן דְּבָעֵי לְמֶעְבַּד פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, מֵאָן אֲתַר שָׁארֵי, וּבְאָן אֲתַר יְכַוִּון פּוּלְחָנָא לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּמָארֵיהּ. הָדָר וְאָמַר בְּיִרְאָה.
( תרגום ללשון הקודש: רַבִּי אַבָּא אָמַר, עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה - סוֹד הַדָּבָר הוּא. עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה, אֵיזוֹ יִרְאָה כָּאן? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב (משלי א) יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת, וְכָתוּב (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. יִרְאַת ה' - כָּךְ נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה - מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ, מֵאֵיזֶה מָקוֹם מַתְחִיל, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם יְכַוֵּן אֶת הָעֲבוֹדָה לְיַחֵד אֶת שֵׁם רִבּוֹנוֹ? חָזַר וְאָמַר, בְּיִרְאָה.)
וגם מפרשים: כל איש ישראל צריך לעבוד להקב''ה בשתי המידות כמ''ש, עבדו את השם בשמחה. במקום של גילה שם תהיה רעדה, שצריך להיות שני בחינות ביחד, כי סימן לדבר מי שיש לו באמת יראה מהקב''ה יש לו שמחה, ומי שיש לו שמחה יש גם כן יראה, כי אצל הקב''ה הכל - אחדות גמורה יראה ואהבה וכל המדות ''כי אני הוי''ה לא שניתי''. ( בית אהרן)
לכן הבעש''ט הקדוש מזהיר שאדם צריך כל הזמן לאזן את הכוחות האלה בתוך עצמו. אם הוא רואה שכוח יראה גדל וגדל וכוח אהבה הוא רדום – אז צריך לגדל אותו שיהיו שווים.
אומר הבעש''ט הנהגה כזאת שבמשך ימות השבוע תהיה יראה יותר גלויה ואלו אהבה תהיה מסותרת, לא שאין אהבה, חלילה, יש אבל לא בהתגלות גדולה. ואלו בשבתות וימים טובים צריך שתהיה הארת פנים בהתגלות ויראה מסותרת כדי לשמור שאהבה לא תקלקל את הצורה. כי אהבה מחברת הכל ואי אפשר להתחבר לכל בכל מצב.
כתב רמב''ן בפרושים על פרשת ''יתרו'' וחזר על זה בפרושים על פרשת ''ואתחנן'' שאהבה – זה שורש כל מצוות תעשה ויראה זה שורש כל מצוות לא תעשה. הוא אומר שבעצם ''אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'' לא כתוב שום ציווי – זה מצוות אהבה, מצווה שאיפת לשורש, דבקות לשורש ואלו ''לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי'' – זה שורש של כל מצוות היראה. לכן שני כוחות האלה צריכים להיות שווים ואלה שופטים ושומרים.
מקור לזה אנחנו מוצאים בזהר הקדוש( ח''ב צג''ב): תא חֲזֵי, כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל רָשִׁים לָהּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אָמַר (שמות כ) אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ, בְּרָזָא דְחֶסֶד אַבְרָהָם אֲחִיד בָּהּ, וּלְקֳבְלֵיהּ מִצְוֹת עֲשֵׂה וְרָזָא דָא תַפְקִידָתָא קָמַיְיתָא דְּפָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, מִצְוֹת עֲשֵׂה הֲוָה. דִּכְתִיב (בראשית י"ב) לֵךְ לְךָ מֵאַרְצֶךָ וּבְּגִין כָּךְ חוּשְׁבָּן מִצְוֹת עֲשֵׂה רְמַ"ח כְּחֻשְׁבָּן אַבְרָהָם.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים וְגוֹ'(שמות ד') בְּרָזָא דִּגְבוּרָה דְאֲחִיד בָּהּ יִצְחָק, דְּכָל אִינוּן אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאִינוּן סָרְכִין מְמָנָן מִסִּטְרֵיהּ יַנְקִין, וְכֵן עֵשָׂו וְכָל אִינוּן מְמָנָן דִּילֵיהּ. דְּהָא יִצְחָק בְּמִצְוֹת לא תַעֲשֶׂה אֲחִיד. וְתַפְקִידְתָא קָמַיְיתָא דִּילֵיהּ, מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה הֲוָה, דִּכְתִיב (בראשית כ"ו) אַל תֵרֶד מִצְרַיְמָה:
(תרגום ללשון הקודש: ובא ראה, כאשר נתן הקב''ה תורה לישראל, רשם אותה בסוד השם הקדוש. אמר (שמות כ): אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ – בסוד החסד שאברהם אחוז בה, וכנגדו מצוות עשה, וסוד זה הצווי הראשון שצוה הקב''ה את אברהם, ומצות עשה היתה, שכתוב: (בראשית י"ב) לֵךְ לְךָ מֵאַרְצֶךָ, ומשום כך חשבון מצוות עשה רמ''ח כחשבון אברה''ם.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים וְגוֹ'(שמות ד') – בסוד הגבורה שאחוז בה יצחק, שכל אלו אלהי''ם אחרים ואלו השרים הממונים – מצדו יניקתם, וכן עשו וכל אלו הממונים שלו. שהרי יצחק אחוז במצות לא תעשה, והצווי הראשון שלו מצות לא תעשה היתה, שכתוב (בראשית כ"ו): אַל תֵרֶד מִצְרַיְמָה. )
ממשיכה התורה ואומרת: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ - וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (דברים יז ט)
כלומר, יש לנו מצווה לבוא לכהנים ולויים ולשופט, לגדולי הדור וצריך לדרוש - והם יגידו לך דבר המשפט.
אומר הבעש''ט הקדוש:
הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: שכל שפע הבאה - הוא בשני בחינות. דהיינו: [א.] אהבה, [ב.] וצמצום. אהבה: שמחמתה משפיע לעולם התחתון. ובחינת צמצום: הוא אותו השפע היורד מעולם עליון לשרוֹת בעולם התחתון.
הפסוק כביכול מביא דבר והיפוכו. יש שלושה סוגים של נשמות כלליות בעם ישראל: כהנים, לויים וישראל. אז למה הוא אומר כהנים ולויים, הרי כהנים יוצאים משבט לוי. למה דווקא כאן איפה אתה בא לדרוש משפט התורה מדובר רק על כהנים ולויים? כי דינים ושופטים צריכים שיהיו להם שתי בחינות האלה: גם בחינת אהבה של כהנים – עיקר ענייניהם זה לקרב, לחבר,הם מביאים קרבנות, מידתו של אהרון הכהן – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. ואילו הלויים יש להם יותר מידת הדין. יש להם שלוש עבודות בבית המקדש: משוררים, סבלים – נושאי משא בתוך בית המקדש חוץ מקודש הקדושים, גם שומרים – עומדים בשער ואומרים לכל שבא להיכנס איפה הוא יכול להיכנס. כי אם אדם לא טהור אז לא יכול להיכנס אפילו לאולם. ויש אנשים שלא יודעים ( לא טבלו ולא שמו לב על לטאה וכו'). אז לויים שעומדים בשער – הם בחינת כוח הצמצום, מידת גבול, מידת הגבורות הבריאות. איך הלויים ידעו מי טמא ומי טהור? אומרת הגמרא שהיו בעלי רוח הקודש.
אז דין ושופט צריך שיהיו לו שני בחינות האלה: גם בחינת כהנים, בחינת אהבה ורחמים וגם מידת הגבורה, מידת היראה ומרחק הנכון. כאשר באים לבית דין של ממון צריך שיהיו שלושה: דיין בצד ימין, דיין בצד שמאל ואב בית דין באמצע והם עושים פסק דין, מפסיקים את הדינים, לכן צריכים שלושה שיהיה בחינת החסד, בחינת הדין ובחינת הרחמים.

לכן אומר הבעש''ט הקדוש:
שכל שפע הבאה - הוא בשני בחינות. דהיינו: [א.] אהבה, [ב.] וצמצום. אהבה: שמחמתה משפיע לעולם התחתון. ובחינת צמצום: הוא אותו השפע היורד מעולם עליון לשרוֹת בעולם התחתוֹן.

שימו לב שזה הפוך ממה שאמרו האחרונים. האחרונים אמרו שכאשר מושכים שפע מלמעלה למטה – זה רחמים וכאשר עולים מלמטה למעלה – זה דין. הבעש''ט הקדוש הולך לפי מסורת הראשונים ואומר שיש השפעת התקרבות כאשר אנחנו מעלים את עצמנו למקום יותר גבוה וזה נקרא מידת הרחמים, אבל כאשר מושכים משהו ממקום למקום ומורידים אותו ממדרגתו, מצמצמים אותו – מעתיקים אותו ממקומו – זה דין, אז דווקא המשכה – זה מידת הדין.

אז צריכים שתי הבחינות שיהיה איזון בין בחינת אהבה לבין בחינת יראה, בין בחינת שופטים לבין בחינת שוטרים, בין בחינת כהנים ובחינת לויים.