פרשת בלק

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
 פרשת בלק
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 

רוחניות דקדושה ורוחניות דטומאה

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. (במדבר כד ג)

ואמר מרן אלקי רבנו אור עינינו המאיר מראש אצילות עד סוף עקבות משיחא הר"ב ישרא"ל ב"ן אליעז"ר שכל מה שעשה בלעם וערב רב אמרו על משה, שחשדוהו באשת איש, על רע שלהם, ולא אמרו כל כך בשקר, שהרי בלעם וערב רב שהם ניצוצי נשמתו, כל מה שעשו אמרו עליו, ואין שום מציאות בלתי השם יתברך ויתעלה, וחרפת חורפיך נפלו עלי (תהלים ס"ט), ומשה וצדיקים עוסקים בתיקונו של עולם לתקן הכל, והכל מתוקן לסעודה. (נ"מ בנתיב היחוד שביל ו' אות ה)

בדרך כלל בעולם יש בירור בין רוחניות וגשמיות. עד שאנשים מגיעים למסכנה שיש רוחניות, יש משהו מעבר לגוף, אז עוברים מה שהם עוברים. אבל אחר שמגיעים להסכמה שיש רוחניות, שכאשר רואים מכונית אז מבינים שעיקר זה לא הפח אלא מנוע ופח לבד לא נוסע, וגם אצל אדם החיצוניות, הגוף לא מזיז את עצמו אלא נשמה מזיזה את הגוף.

ומכאן יש עוד בירור השני – זה בירור בין רוחניות של קדושה לבין רוחניות של היפך לקדושה. כיוון שהקב''ה חופץ בבחירה חופשית, לכן נתנה את האפשרות שתהיה גילוי רוחני או מצד הקדושה או, חלילה, מהיפך לקדושה. ולכן כפי שהקב''ה נתן נבואה למשה רבינו הוא נתן אפשרות של נבואה – לא ישירות עם השם אלא דרך מלאך – גם לאדם כזה כמו בלעם. וזה על מנת שתהיה בחירה חופשית שאדם יראה ויחליט. כמובן אצל משה רבינו היו מידות מתוקנות וענווה והכנעה, ''ואיש משה ענו מכל אדם''. להבדיל בלעם בא עם הרבה כוח, עם עצמה וגאווה. הוא נותן נאומים.

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. (במדבר כד ג)
''וּנְאֻם הַגֶּבֶר'' – הוא הגבר וכולו מסתרא אחרא, כולו מטומאה. כאשר אנחנו רואים שיש גילוי של עצמה רוחנית בלי הכנעה, בלי עדינות נפש אלא בכוח ובעצמה– זה סימן שהגילוי הזה בא מסרתא אחרא. כי עבודה רוחנית קודם כל צריכה להיות לפי הלכה, לפי תורת אלהי''ם חיים. והתורה באה עם חולשות, עם ניסיונות, עם חוסר הצלחה לפעמים. אז יודעים שזה מקדושה. אבל כאשר אנחנו רואים אחד שמצליח בכל דבר, שבא עם עצמה וכוחות והכל הולך לו טוב והוא לא מתעייף אף פעם – אז זה חשוד מאוד. כי איפה יצר הרע שלו? הוא עצמו יצר הרע, זה בלעם.

ואנחנו רואים שאצל צדיקים לא כך, כי קדושה באה עם הגבלות, עם חולשות וניסיונות. ככה זה עובד - ''תחילתו מצער וחריתו ניסגה מאוד.''
כמו שרואים אצל דוד המלך שלא היה מצליח בהתחלה, שהוא לקח אנשים פחות יוקרטיים, מרי נפש, אלה שנפלטו מכל המסגרות. אבל אחר כך הם נעשו לגדולי ישראל.
על משה רבינו הייתה גזירה של פרעה עוד לפני שהוא נולד: ''כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ ''(שמות א, כב ). וידוע לנו דרך מדרשים מי היו היועצים של פרעה במחלקת ענייני עם ישראל ומי נתן איזה עצה ואיך הקב''ה החזיר לכל אחד מידה כנגד מידה: ''שלשה היו באותה עצה - בלעם, ואיוב, ויתרו. בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נדון ביסורין, יתרו שברח - זכו [מבני] בניו, וישבו בלשכת הגזית.'' (עין יעקב על מסכת סוטה אות לג.)

אז אנחנו רואים בירור בתוך בירור. בירור הראשון הוא בין הרוחניות לבין הגשמיות שהיא חיצוניות מוחלטת, מסגרת – ואין לקדש מסגרת עצמה. תוכן, מנוע, קדושה – זה נשמה, ונשמה צריכה לקדש את הגוף, את העולם. אחר כך בא בירור נוסף: בין רוחניות של קדושה לבין רוחניות שהיא היפך לקדושה. תורה אוסרת כל מיני כישופים כי אם אדם נותן לזה כוח אז זה פועל. ויש בחירה חופשית בעניינים האלה, כמו שאומרת גמרא: ''בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו. ''(מסכת מנוחות כט ע''ב)

כאן יש שתי שאלות: א' אם אדם בחר צד של קדושה אז מה הוא צריך לעשות, איך להתקדם בכיוון של קדושה? ושאלה ב' איך זה יכול להיות שבלעם הרשע שבחר צד של היפך לקדושה עדיין היה נביא?
אומר הבעש''ט הקדוש:
וזאת ידוע דלמעלת הנבואה היו צריכין קדושה יתירה, והנה האדם יש לו ה' חושים, חוש הראיה וחוש השמיעה וחוש הטעם וחוש הריח וחוש המישוש, וכנגדן יש לו חמשה חושים רוחניים כמו שכתב (קהלת א טז): דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת, וכן (מלכים א ג, ט): נָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, וכן (ישעיה י"א): וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ, וכן יתר החושים (כמבואר במדרש רבה קהלח פ"א בפסוק דברתי אני עם לבו). וצריך האדם לטהר ולקדש את החושים החיצונים הגשמיים, ועל ידי זה חלה הקדושה על חושים הפנימיים הרוחניים, ותחול עליו רוח הנבואה.

כלומר, לקדושה מגיעים דרך טהורה: טהורת הגוף וחושי הגוף, טהורת הרגש ודיבור, טהורת מחשבה, טהורת רצון.
אז כאן יש קושיה, הרי בלעם טימא את עצמו. כדי לקבל רוח טומא של עבודה זרה וכישוף הוא טימא את כל האיברים שלו, הלך לפי הסדר איבר -איבר עם כל פרקטיקות, כל שיטות רוחניות של טומאה של אומות העולם, של ישמעאלים ואדומים כמו שמתואר במסכת ברכות ומסכת עבודה זרה.

מביא הבעש''ט הקדוש מקורות המעידים על בלעם הרשע:
אכן בלעם הרשע היה היפך מזה, כי טימא את החושים ההחיצוניים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין יעקב על סנהדרין, אות ר) אמר רבִּי יוֹחָנָן, בִּלְעָם - חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כג) "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִ, בלעם סומא באחת מעיניו היָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כד) "שְׁתֻם הָעָיִן". קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה, דִּכְתִיב הָכָא, "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם", וּכְתִיב הָתָם, (אסתר ז) "נֹפֵל עַל הַמִּטָּה" וְגוֹ'. אִתְּמַר, מַר זֻטְרָא אָמַר, קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה, מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא אָמַר, שֶׁבָּא עַל אֲתוֹנוֹ. מַאן דְּאָמַר, קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה, כְּדַאֲמָרָן. מַאן דְּאָמַר, בָּא עַל אֲתוֹנוֹ הָיָה, כְּתִיב הָכָא, (במדבר כד) "כָּרַע שָׁכַב", וּכְתִיב הָתָם, (שופטים ה) "בֵּין רַגְלֶיה כָּרַע נָפַל שָׁכָב" וְגוֹ' , והאיך היה יכול לשרות עליו רוח הנבואה, ולא היה זה אפשר מצדו כלל, אבל ההכרח היה עצום מאוד לעשותו נביא, שלא יאמרו האומות אתה רחקתנו , לזאת היה הענין הזה קשה מאוד, כי לא היה עצה איך לעשות עמו.

וזה קושיה לא פשוטה. אם כדי לקבל נבואה צריך לטהר את עצמו בכל האיברים אז איך יכול להיות שבלעם קיבל נבואה - אפילו דרך מלאך - אם הוא טימא כל האיברים שלו? אלא הקב''ה החליט שעל מנת לשמור על בחירה חופשית בעולם שלא כולם יימשכו אחרי רוחניות וקדושה בלי ניסיון ובלי בחירה -אז צריכה להיות גם רוחניות מצד ההפוך.

אומר הבעש''ט הקדוש:
דאיתא במדרש (רבתי ריש פ' בלק) הובא ברש"י ז"ל מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות, לומר שאילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב וכו'.
מה עשה הקב''ה ?
מביא הבעש''ט פסוק מתורה: ''וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן'' ובתרגום פירש ''ואימר גברא דשפיר חזי.''
ולכאורה זאת סתירה כי תורה אומרת שהייתה לבלעם עין סתומה ותרגום אומר שהייתה לא דווקא ראיה טובה.

מסביר מורנו הבעש''ט הקדוש:
מה עשה הקדוש ברוך הוא, סימהו, וסתם לו אחת מעיניו, ולא היה יכול לחטוא בזה העין, ועל ידי כן חלה הקדושה והנבואה עליו על ידי זה העין שלא חטאה, וזהו שגילה לנו התרגום ופירש על שתום העין דשפיר חזי, רצה לומר מדהיה סומא באחת מעיניו, לזאת היה שפיר חזי הנבואה, אבל אם לא היה שתום העין לא היה בו מקום ודרך לחול עליו הנבואה.

כלומר, לא היה לו עין אחת אז הוא לא היה יכול לטמא אותו ודרך החור הזה הקב''ה הכניס נבואה. וסוד הזה ידע אונקלוס ולכן ''שתום עין'' תרגם אז ''שפיר חזי.''

אמרות גמרא בסנהדרין של כל פעם כאשר בלעם הרשע רצה לקלל את עם ישראל והיה פותח את הפה אז מפה שלו היו יוצאים רק ברכות. ובכל זאת אומרת הגמרא שכל ברכות של בלעם הרשע חזרו לקללות חוץ מברכה אחת: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (במדבר כד, ה). כמו שכתוב בגמרא: אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר (דברים כג, ו) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות'' (סנהדרין קה, ב)

ברכה הזאת ''מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל'' אנחנו אומרים בנוסחים מסוימים בהתחלת התפילה. רבינו מהרש''ל בשולחן ערוך בפרוש ''יד של שלמה'' אומר שלא רוצה להגיד את הברכה ורוצה להוציא אותה מסידור כי זה פסוק שאמר בלעם והוא לא רוצה להגיד אותו בתפילה.

אבל גמרא אומרת שדווקא פסוק הזה לא חזר לקללה. מה אומר לנו הפסוק הזה? אם טובו אוהלך, יעקב – זה בתים. אם הבית שלך טהור -אז משכנותך ישראל – אז אתה יכול לתרום גם לקהילה, להשפיע לרבים, כי בית ומשפחה קודמים לקהילה, לחברה.

למה דווקא ברכה הזאת נשארה כברכה? ללמד אותנו דבר מאוד חשוב: קודם אנחנו צריכים לעשות את הסדר ואת הבירור בתוך הבית שלנו, בתוך אוהל שלנו – ואז נוכל להיות אור לגויים, לבנות משכן לכל אומות העולם.