חודש תמוז

• הדפסה
• דואל

עש"ן תמוז:

א. השם תמוז: מלשון נמס, תמוס, המסת חום, והסקת יובש ואש. חודש של חמימות, לקדושה או לעבודה זרה {יחזקאל ח יד}: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָ'ה אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה, וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז", והוא אליל הפריון והצמחים בבבל ובאשור, והוא חודש של קיץ ושל חיצוניות. תיקונו: ע"י חמימות בעבודת ה' מתקנים את האלילות של התמוז, והוא חודש ריק מכל חג, ובעתיד לבוא ה' יתברך יתן מועד גדול בחודש זה והוא חג ביטול העגל ועץ הדעת והנחש, ויתהפך מאבל ליום טוב:

ב. צירוף חודש תמוז: שם הֲוַיָּ'ה המאיר מאת ה' בחודש תמוז הוא: הֶ וֵ ה " יִ היוצא מסופי התיבות של הפסוק {מגלת אסתר ה יג}: "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". פסוק זה מראה על תיקון הקנאה, וכן על תכונת החודש בו האותיות הנקבות קודמות לאותיות הזכרים, והכלים קודמים לאורות:

ג. שם אהי"ה המאיר בחודש זה הוא: הֶ יֵ ה " אִ:

ד. שבט החודש: רְאוּבֵן: "וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה: כִּי רָאָה יְהֹוָ'ה בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" {בראשית כט לב}. "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ {בראשית ל יד}. "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" {בראשית לה כב}. "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, וַיֹּאמֶר: לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם! הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ, לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" {בראשית לז כא-כב}. "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" {בראשית לז כט-ל}. "וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד! וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" {בראשית מב כב}. "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר: אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ! וַיֹּאמֶר: לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם, כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" {בראשית מז לז-לח}. "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" {בראשית מט ג-ד}. "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" {במדבר טז א-ב}. "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד, וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן" {במדבר לב א-ג}. "וַיֹּאמֶר משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהֹוָ'ה? כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ" {במדבר לב ו-ח}. "וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל משֶׁה לֵאמֹר: עֲבָדֶיךָ יַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה" {במדבר לב כה}. "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל" {דברים יא ו}. "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי" {דברים כז יג}. "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" {דברים לג ו}. "וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם משֶׁה: כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי יְהוָ'ה לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ" {יהושע ד יב-יג}. "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו - נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה" {דברי הימים א ה א}:

ה. אות החודש: ח, המצביע על חיוּת, חטא, חרטה, וחיטוי: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ, אֶת הָאֱלֹהִי'ם אֲנִי יָרֵא" {בראשית מב יח}. "וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ: בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" {במדבר ד יט}. "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" {במדבר יד לח}. "וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתוֹ צַדִּיק לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק, וְהוּא לֹא חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ" {יחזקאל ג כא}. "וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת" {יחזקאל יח כח}. "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָ'י יֱהֹוִ'ה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" {יחזקאל יח לב}. "חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת. חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה" {יחזקאל לג טו-טז}. "כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָ'ה לְבֵית יִשְׂרָאֵל: דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" {עמוס ה ד}. "וְאֶזְרָעֵם בָּעַמִּים וּבַמֶּרְחַקִּים, יִזְכְּרוּנִי וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ" {זכריה י ט}. "עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה" {משלי ט ו} . אות חי"ט מורכבת משני זי"נים עם פתח גדול כלפי מטה המורה על הכוחות ועל הסכנות כאחד:

ו. אבר הראש: עין ימין:

ז. אבר הגוף: יד ימין:

ח. אבר היד: אמה שמאלית בפרק הפנימי:

ט. הכח לתיקון: ראיה וזריזות:

י. המידה: נצח: יציבות, קביעות, התמדה, נאמנות:

יא. מזל החודש: סרטן: "סר-טינה", לתקן עניין הטינה ולהיזהר מאכזבה מרה {רבנו מאיר בן אלדבי נכד הרא"ש בעל שבילי אמונה נתיב ד: "שמרי המרה השחורה, ואם יתפשט ביותר לא ירפא, ולכן נאות למהר ברפואתו כשיתחיל כדי שיעמוד תחתיו ולא יתפשט" וכן האלבו זי"ע}. והמחלה הנ"ל הוא עניין המבקש שהמציאות תהיה בדיוק כפי שהוא קבע וחשב, ואז מתאכזב ושומר טינה בלבו על מי שקבע לו היפך רצונו, ואז הארס והסרטן מפזר גופו וחיותו. ותשובתו ע"י קבלה באהבה ואמונה שה' דורש טובתו בלבד:

יב. מאורעות תמוז: א. הילולת רחל אמנו ויוסף הצדיק וכן בעל המאור ושמש ורבי שלמה מבאבוב זי"ע, ג. יהושע בן נון מעמיד את השמש והירח בעמק איילון 36 שעות כדי שיספיקו בנ"י להשתלט על אויביהם ולנצחם לגמרי {יהושע י יב-טו}: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָ'ה בְּיּוֹם תֵּת יְהוָ'ה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו, הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר. וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים. וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְהוָ'ה בְּקוֹל אִישׁ, כִּי יְהוָ'ה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל. וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה", והילולת אדמו"ר הקדוש מלובביץ רבי מ"מ שניאורסון זי"ע, ד. הילולת רבנו יעקב תם ב"ר מאיר מרומבורג זי"ע, ה. הובקעה העיר ירושלים בימי נבוכנצאר בבית ראשון, ט. הילולת אדמו"ר בעל השפע חיים מנתניה רבי יקוטיאל יהודה אלברשטם מקלויזנבורג זי"ע, יא. הילולת שר בית הזוהר רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע, יב. הילולת רבבנו יעקב ב"ר אשר בעל הטורים זי"ע ויום השחרור והגאולה של אדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובביץ זי"ע, יג. הילולת רבי חיים הכהן רפאפורט זי"ע, טו. הילולת רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש זיע"א, יז. בו עשו ערב רב את העגל שגרם לשבירת הלוחות, ובו התחילו 40 ימי מסע המרגלים בא"י, ובו מתענים ועושים תשובה על ה' דברי אסון שאירעו בו: נשברו הלוחות הראשונים בסיני, הופסק קרבן התמיד לראשונה בבית ראשון, הובקעה חומת ירושלים בבית שני, אפוסטומוס הרשע שרף את קלף ספר התורה בבית קה"ק, העמידו רומאים צלם בהיכל, ומתחילים בו ימי בין המיצרים, כא. הילולת אדמו"ר רבי אברהם מתתיהו משטעפאנעשט זי"ע, כב. הילולת רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע , כג. הילולת רבי משה קורדובירו בעל פרדס רימונים ואור יקר ותומר דבורה זי"ע, כה. הילולת רבי יהושע מקוטנא זי"ע, כו. נפילת השבתאי יאקוב פרנק ימ"ש ע"י מורנו הבעש"ט הק' זיע"א, כז. הילולת רבי אלעזר אבוחצירא זי"ע, כח. הילולת רבי משה מאוהיל בעל הישח משה ורבי שלמה גאנצפריד בעל הקיצור שו"ע, כט. הילולת רש"י רבי שלמה יצחקי רבן של ישראל זיע"א:

 תמוז אצל מורנו הבעש"ט זיע"א
"כ"ג ימים של קטנות שמי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב הם נגד כ"ג ימי הגדלות של ראש השנה עד שמחת תורה. כמו שכאן מתחיל ימי השכחה מי"ז בתמוז - שם ההיפוך ראש השנה יום הזכרון וכו', על כן לילך בהדרגה בקטנות בימים ההם כדי שיכול לבוא לגדלות בימים הנוראים": [ספר אמרי פנחס שער ד שבת ומועדים שנג-שנד]

תורות הבעש"ט על מעשה המרגלים
"פרשה זו נאמרה מיד ולדורות, בכל אדם שנקרא עולם קטן ויש בו מרגלים ומשה. כי הדעת נקרא משה והוא היצר הטוב, כי אין לרשעים דעת, שנקראו שוטה שאין בו דעת כנודע. כי אין היצר הטוב שופט לרשעים, רק היצר הרע שופטן {ברכות סא ע"א}. אבל היצר הטוב שהוא שופט לצדיקים ומייעצו שאל יאמין בעצמו, וישלח מרגלים - לבדוק את הגוף הנקרא כנען, אשר בידו מאזני מרמה לעשוק אהב {הושע יב ח}. וזזהו שכתוב: שלח לך לדע"תך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו', וכאמור: שיבדוק את עצמו איך לבו נוטה, אם לחומרי או לרוחני וכו'": [ספר תולדות יעקב יוסף פר' בא אות יב]

"לולא חטא המרגלים, היו ישראל נכנסין לארץ ולא היו גולים בגלות כלל, ולא היתה העליה לארץ [אלא] רק פעם אחת ומיד היו מתחילין ימות המשיח, שעל ידי האמונה היו מבררין הבירורין והיה נגמר באותו הזמן. אך על ידי הכפירה שהכניסו המרגלים בתוכן, הוצרכו לגלות ולהארכת זמן הבירורין עד ימות המשיח במהרה בימינו. וזהו ויהס כלב - מלשון דומיה, שהודיע להם איך שגרמו לבוא על ידי זה לידי דומיה, כמ"ש {איכה ב י}: ישבו לארץ ידמו גו', על ידי הגלות. ויאמר עלה נעלה - ב' עליות: אחד בימי יהושע ואחד בימי עזרא, עד אחר כך: כי יכול נוכל - בימי המשיח במהרה בימינו וכו'. כי נודע שבארץ ישראל היו זי'ן עממין, והן אמרו כי כל המידות שנפלו בשבירה [של אדם הראשון אחרי חטא עץ הדעת טו"ר] נתלבשו באותן זי'ן עממין, וזהו אנשי מידות - שנפלו לשם לזי'ן עממין מן הזי'ן מידות שנפלו בשבירה, והן מופרדין מן הטוב, רק הרע הוא רע גמור שאי אפשר לתקנו. והאמת הוא שהארץ נקרא ארץ החיים שחיותו יתברך שם הוא מורגש יותר ויותר מבשאר מקומות ולפעול שם טוב בכל הדברים להביאן ולקרבן אל האלהות הגמור הבורא בברוך הוא והרוך שמו. וע"כ אמרו: ארץ אוכלת יושביה היא - שהוא לשון מיתה. דנודע מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימות, כמ"ש בפרשת ואלה המלכים: וימת וימלוך, שהוא סוד שבירת הכלים[של אדם הראשון כנ"ל]. על כן אמרו ששם הוא ביותר בחינת מיתה הנ"ל. והם לא הבינו כי השם יתברך חשבה לטובה וכו'. ולכך גם כן וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה גו' לפני ה' וגו', שזהו נתינת טעם על מיתתן מחמת שלא האמינו בזה כי כל הדברים אפילו מדרגות תחתונים שבשבירה הכל הוא לפני ה', שגם שם הוא צמצום אלהותו יתברך. כמ"ש {תהלים קג יג}: ומלכותו בכל משלה - אפילו בקליפות כידוע. על כן העיקר הוא האמונה בו יתברך שהוא האדון שליט בכל ולית אתר פנוי מיניה - ויראה על ידי זה להגביר כל הנפולין למעלה": [ספר מאור עיניים פר' שלח לך]

"והנה צירוף השם של חדש תמוז הוא למפרע לגמרי והוא מורה על דין וכו', על כן שליטת הדין בזה החדש ואפילו קודם י"ז בתמוז. להיות הימים ימי הילוך המרגלים, אין הימים הללו בהתגברות הרחמים כל כך וכו'. דהנה המרגלים הלכו לתור את הארץ בכ"ט סיון [תענית כט ע"א], ממילא הלכו בתמוז חדש הראיה, ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל וכו' [במדבר לב ט] - ונפגם חוש הראיה. והנה וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום [שם יג כה] בחודש אב חודש השמיעה, והוציאו דיבה על הארץ, ותשא כל העדה ויתנו את קולם [שם יד א], כי שמעו לדבריהם ונפגם בחוש השמיעה, ונגזרה גזירה על אלו ב' החדשים, עד כי ירחמם השם יתברך במהרה בימינו וכו'. על כן אנו מתפללים: הטה אלקי אזנך ושמע, פקח עיניך וראה וגו' [דניאל ט יח] - כדי שיתוקן ראיה ושמיעה. על כן בט"ו באב שכבר קיימא סיהרא באשלמותא - ומתעוררים הרחמים שלימות הרצון": [בני יששכר מאמרי חדשי תמוז אב מאמר א ב-ג]

"וְהַהִתְחַזְּקוּת וְהִתְאַמְּצוּת - הוּא עִיקָר הַפְּרַט הָגָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַ'. לָזֶה צִוָּה הַשֵּׁיִ"ת כַּמָּה פְּעָמִים בַּתּוֹרָה: וְהִתְחַזַּקְתֶּם, חֲזַק וֶאֱמַץ, וְהַ' אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ כַּמָּה פְּעָמִים חֲזַק וֶאֱמַץ. וּמשֶׁה רַבֵּינוּ צִוָּה לַמְּרַגְּלִים {במדבר יג}: וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. כִּי יָדוּעַ כִּי עִיקָר מִכְשׁוֹלָם הָיָה שֶׁהָיָה אָז יְמֵי קַטְנוּת, וְנָפְלוּ בְּדַעְתָּם, וְלֹא חִזְּקוּ עַצְמָם. כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַרַהַ"ק ר' שִׁמְשׁוֹן אָסְטְרֶעפָּאלֶער זְיָ"ע עַל הַכָּתוּב {שם}: וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים - וְצִוָּה לָהֶם משֶׁה וְהִתְחַזַּקְתֶּם.‏ וְכֵן בְּסִיוּם כָּל סֵפֶר צוֹעֲקִים חֲזַק חֲזַק חֲזַק, שֶׁג' פְּעָמִים חֲזַ"ק - כְּמִסְפַּר משֶׁ"ה. דְהַיְינוּ: שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכֹחַ קְדוּשַׁת משֶׁה רַבֵּינוּ וְאוֹר נִשְׁמָתוֹ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל דּוֹר וָדוֹר - אָנוּ גַם כֵּן נְחַזֵּק עַצְמֵינוּ בְּכָל דִבְרֵי תוֹרָה":‏ [ספר שומר אמונים מאמר הבטחון והתחזקות פ"ה]