פרשת שמות

• הדפסה

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת שמות
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

יציאת מצרים בפרט ובכלל

וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (שמות א א)
 

למה התורה מדברת על שמות? כי שמות בני ישראל – גם הם בגלות. שמות – אלה נשמות, כי לא רק הגופים אלא גם הנשמות בגלות. שם - זה חיבור בין הנשמה לבין הגוף. ואלה נשמות בני ישראל הבאים מצרימה – באים, בזמן הווה, לא כתוב באו, בעבר – אז צריך להוציא אותם משם יחד עם הגוף. כל התורה כולה היא נצחית, לא רק בחוץ, אלא גם בפנים והיא מדברת אלינו היום כי גם היום יש בחינת מצרים וגם הנשמות שלנו צריכות להיות בנות חורין, משוחררות מבחינת המיצר - היא מצרים.

אומר הבעש''ט הקדוש על גאולה:
וגאולת מצרים כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית – כך יש בפרטיות אדם אחד. וכמו פירוש הפסוק (תהילים סט יט): קָרְבָה אֶל-נַפְשִׁי גְאָלָהּ; לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי!'' כי קודם שיתפלל על גאולה כללית – צריך להתפלל על גאולה פרטית לנפשו''. (ספר הבעש''ט על החומש)

כל מה שיש כאן בפרשה – משה, בני ישראל ולהבדיל פרעה ובני מצרים – הכל קיים גם בתוכנו. אצל כל אחד מאיתנו יש לו בחינת משה ויש לו בחינת פרעה, יש לו בחינת מצרים, יש לו בחינת אהרן, יש לו בחינת בני ישראל. התורה הקדושה מחנכת ומדריכה אותנו איך להסתדר עם הכוחות האלה, איך להביא את הכוחות האלה לגאולה, ליציאת מצרים. כתוב ''ארץ מצרים בית עבדים''. ארץ זו ארציות והיא - מיצר לנשמה. בית עבדים – זה נפש, לפעמים בן אדם נפשי שקוע בשעבוד מסוים ולא יכול להשתחרר מזה. ובני ישראל – הם הכוחות שיכולים לצאת, יכולים להידבק בא'ל, כי ישראל – זה ''ישר אל''.
על משה נאמר בתורה:
ויִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שמות ב י)
כלומר, משה זה הכוח שיכול למשוך אותנו מהמיצר של מצרים והכוח הזה בפנימיות של כל אחד ואחד נקרא נשמה. (נשמה – זה אותיות משה ואות נו''ן – רמז לשער הנו''ן). משה רבינו לא היה משועבד במצרים, ולכן הקב''ה קרא דווקא לו. הקב''ה לא הביא את המנהיגים הקיימים אצל עם ישראל במצרים, מכיוון שהם חלק מהגלות. אלא הוא הביא משהו שלא שייך לגלות, שגאול בעצמו. הכוח הגאול יכול לגאול. הכוח שלא גאול לא יכול לגאול את עצמו. '' אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים'' (ברכות ה, ב) אפילו משה רבינו, אבי כל הנביאים לא הבין את המהלך הזה, אפילו אצלו היה הסתר בעניין הזה כי כל ענייני גאולה הם עניינים של הסתר שבאים מתוך המיצר מתוך הגלות. גלות זה הסתר. לכן הקב''ה לקח גואל שהיה כבר גאול, אחד שכבר יצא ממצרים. מי שכבר יצא ממצרים יכול להוציא גם אחרים ממצרים, אבל מי שלא יצא – אין לו שום סיכוי שהוא יכול להוציא אחרים, אפילו את עצמו הוא לא יוכל להוציא. כי '' אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים''. זה היה טיב הויכוח בין משה רבינו לבין קודשא בריך הוא. משה רצה שהקב''ה ישלח דווקא אהרן- מנהיג של עם ישראל, שסבל יחד עם בני ישראל בזמן הגלות. אבל הקב''ה אמר: הוא לא יכול, הוא חלק של הגלות, הוא נמצא פנימה תוך הגלות, הוא לא גאול ומי שלא גאול עצמו הוא לא יכול לגאול אחרים. וכיוון שמשה רבינו הוא זה שכפר בחוקים של הגלות, כפר בכללים של פרעה ( פרעה זה כוח הפורע, פרוע, מפריע שיש בעולם ובתוכנו), כיוון שמשה רבינו זכה והרג איש מצרי והשתחרר ממצריות שבו – זכה לקיים יציאת מצרים בעצמו והיה משוחרר בעצמו מכל המיצרים של אז, של הדור שלו, כיוון שהוא לא היה מזוהה עם הדור שלו – אז הוא היה יכול להשפיע על הדור שלו. אחד שמזדהה עם הדור שלו – הוא מושפע על ידי הדור ולא יכול להשפיע. זה בדיוק הפוך ממה שבדרך כלל אומרים לנו היום שצריך להשפיע מבפנים. צריך להשפיע מבחוץ. רק משה רבינו שבעצמו יצא ממצרים היה יכול להוציא אחרים.
וכך יהיה בגלות האחרונה שתבוא במהרה, בימינו, אמן.

מה הוא הכוח שבנו שיכול לגאול שאר כוחות המשועבדים בתוכנו? זה אותו הכוח - '' כי מן המים משיתהו '' – אותו כוח שיכול למשות את שאר הכוחות ממייצרים, ממצרים. הכוח הזה – נשמה. הנשמה הקדושה לא מקבלת כתמים, רוח קצת יותר קשה, נפש וודאי, גוף הוא בעצמו מיצר. אבל הנשמה הקדושה, הנשמה הטהורה – היא יכולה לגאול כל שאר הכוחות. כמו משה רבינו שלא היה חלק של הגלות ולכן היה מסוגל לגאול עם ישראל – כך הנשמה היא לא חלק של הבריאה אלא ''חלק אלו''ה ממעל ונחלת שדי ממרומים'' (איוב לא, ב) ולכן היא יכולה להוציא מגלות כל כוחות שיש בתוכנו.