כל ימיו הכין את עצמו רבי ישראל
בעל שם טוב לנסיעה לארץ ישראל. 
שאיפתו: לקרב את הגאולה השלמה:

לצורך זאת פעל מרן הבעש"ט הק' כמה 
פעולות חיוניות ויצר קשר עם הצדיקים גדולי הדור על מנת להיפגש בירושלים עיר הקודש בזמן הנקבע על ידם לפעול שם למען התכלית העליונה:

הבעש"ט הק' יצר קשר רוחני עם גדול הדור: רבי חיים בן עטר בעל האור החיים הקדוש זיע"א מעיר סאלי שבארץ מארוקו שאותו החזיק כמשיח בן דוד שבדורו. היות שנשמתו שורשה כמוהו בדויד המלך – הוא קיווה להתקשר עמו יחד על מנת למהר את הגאולה המקווה מאת ה'. אלא שביציאתו ממזיבוז לכיוון קושטא שבטורקיא ומשם לארץ ישראל – נסתלק ארון האלוקים וגם מורינו הבעש"ט נתעכב בדרך ולא הגיע לארץ הקודש:

הבעל שם טוב הוא ראשון המפליגים בגדלות האור החיים הקדוש ואמר שהוא בחינת משיח בן דוד שבדור, וכן הוא ראשון משבחי ספרו, וע"כ בזכות הבעש"ט הק' פירוש אור החיים הקדוש על התורה נמצא במקראות הגדולות לצד רש"י ורבנו אבן עזרא והרמב"ן. הוא זכה לגלות את הספר הקדוש הזה לתלמידיו לפני שיצא לאור, ואמר שהוא ספר קדוש המטהר את העולם וחייבים ללמוד בו ערב שבת קודש והוא מסוגל לטהר את הרוח:
 

אמר הבעש"ט: כשאני עולה להיכל העליון, הוא כבר עלה ויורד משם. שאלו אותו: אם כן, גדול ממך הוא. ענה: ודאי זריז ממני! לכן כשאני 
עדיין מטפס, הוא כבר היה שם וחוזר למטה:

לעתים נפגשים היו בעולם הנשמות ופעלו יחדיו למען גאולת ישראל במידת הרחמים. בימים ההם נהג לומר הבעש"ט : אם נזכה להיפגש יחדיו בחיים למטה בארץ הקודש - יבא משיח צדקינו:
 

וכיוון שהבעש"ט הוא הנפש של דוד המלך 
ובעל אור החיים הקדוש הוא הרוח של דוד המלך – הרי שהרוח הרבה יותר זריזה. ואם היו נפגשים היו מושכים את הנשמה של דוד מלך ישראל חי וקיים ומתגלה דויד מלכא 
משיחא במידת הרחמים:

מסורת סה"ק תולדות יעקב יוסף
שלוחו של הבעש"ט רבי אברהם גרשון מקיטוב פוגש את האור החיים הק' בירושלים
"כשנסע גיסו של הבעש"ט הק' רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל, ציווהו הרב ללכת להיפגש עם אור החיים הק' בירושלים. בהגיעו לירושלים שאל על מקומו של רבי חיים הק'. אמרו לו שהוא לומד במערה אחת צפונה בין נקיקי הר הצופים עם תלמידיו ואין רשות לאף אחד להיכנס. לאחר יגיעות רבות הגיע גיסו לפתח המערה וביקש להיכנס, אך השומר עיכבו. אמר לו: לך ותאמר לאור החיים הק' שנשלחתי אליו מהבעש"ט הק'. כששמע האור החיים הק' את שמו של הבעל שם טוב, מיד נתן רשות להיכנס ואמר לו: ידעתי את רבך וישראל 
שמו!:
 

הרב גרשון מקיטוב אמר לרבי חיים בן עטר הקדוש, שהבעש"ט רוצה לבוא לארץ הקודש 
להתראות עמו על דבר כבוד שמו:
 

אמר האור החיים שישאל את הבעש"ט אם בעת שהוא הולך בעולמות העליונים הוא רואה 
אותו מלוא קומתו בלא חסרון אם לאו:

וישלח אגרתו ועוד אחת ועוד אחת, ולא הגיעו אל הבעש"ט. רק האחרונה הגיעה לאחר חודשים רבים. השיב לו הבעש"ט שאין הוא רואה את עקבי רגליו של האור החיים הק' בהסתכלו למעלה. בהגיע האגרת לידי רבי גרשון מיד הבהילה את מערת רבי חיים הק'. בקוראו את האגרת אמר האור החיים הק': אם כן, לחינם הוא מטריח עצמו ובשום אופן לא יצלח כל המסע:
 

לאחר זמן שלח גיסו האגרת להבעש"ט הק' ובו הוא כותב: זכיתי פעם אחת להנעיל לו מנעליו:
 

והבעש"ט הק' נסע בכל זאת את מסעו הראשון לארץ הקודש ולא שט לבו לקשיים ולדברי הקדוש. כי אמר: אמסור נפשי וה' יעזרני:
 

באותו זמן בו היה מורנו הבעש"ט בדרך לארץ הקודש ונסתבך בדרכים ובים, נסתלק רבינו חיים בן עטר האורח חיים הק' לבית עולמו והוא בן שבע וארבעים שנה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן. והבעש"ט לא זכה להגיע לארץ ישראל, ופדו אותו באורח פלא משודדי הים האכזרים והשיבוהו לביתו:

בימים ההם עמד הבעש"ט הק' זיע"א בשבת קודש לפני סעודה שלישית רעוה דרעוין רצון כל הרצונות בבית מדרשו בעיר מזיבוז, והלך ליטול ידיו. בעודו מרים ידיו הקדושות לברכת הנטילה נתכרכמו פניו ונשאר על עומדו וידיו למעלה באוויר לזמן מה. לאחר הברכה היסב על שולחנו מוקף בתלמידים הרבה, אבל לא שר ולא דיבר מאומה וישב מכונס בתוך עצמו וכאיננו בעולם הזה כלל. וכן למשך כל הסעודה השלישית, ותמיהה גדולה היתה לקהל. רק בסעודה רביעית שאלוהו מדוע פניו עגומות. ויאמר: כבה נר המערבי. כאשר ראה כי אין הקהל מבין דבריו, פרש ידיו בשבחו של גדול הדור הנר המערבי רבינו חיים בן עטר האור החיים הק', ואמר שלפני סעודה שלישית נסתלק בירושלים ע"ה:

שאלוהו: וכיצד הודיעוהו?:

ענה: ידוע שבנטילת ידיים יש סוד אחד גדול הנמסר רק לצדיק אחד בדור כי משמים מגלים סוד זה לגדול הדור בלבד. ואני לא ידעתי כל ימי ייחוד זה בלתי היום בשעת נטילת ידי לסעודה שלישית, אז נתגלה לי לפתע פתאום, ובזה הבנתי שהאור החיים הקדוש נפטר לבית עולמו, כי הוא היה גדול הדור וייחוד זה השייך לגאולה – לו יאתה. ובהתגלה לי סוד זה – תיכף ידעתי כי הנר המערבי הסתלק ונמסר לי:

ואם הייתי מקבל גילוי ייחוד הגאולה בנטילת ידיים בארץ הקדושה – הייתי יכול לפעול 
ישועות ה'":
 

מסורת הספה"ק נתיב מצוותיך מקאמרנא
"ורבנו הקדוש אור החיים הקדוש אמר 
עליו מרן הבעש"ט: שנשמתו מרוח דוד של אצילות, ובכל לילה שמע תורה מפי הקדוש ברוך הוא. ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב. והיה מיורדי המרכבה, וגילוי נשמות, ומדרגת רוח הקודש אמת. ומרן הקדוש היה נפש דוד דאצילות, והיה רוצה שיתקשרו ביחד נפש ורוח - ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות, ויהיה הגאולה אמיתית. ושאל אותו על ידי גיסו הקדוש רבי גרשון מקיטוב אם יהיה יכולת שיסע לירושלים ויתראה עם הקדוש פנים בפנים? והשיב: שיכתוב לו שיעיין בעת שרואה את צלם דמות תבניתו בעולמות עליונים, אם הוא רואה את כל אבריו ודיוקנו אם לא? והשיב מרן הקדוש: שאינו רואה את עקביו. ואמר הקדוש: שלא יטריח את עצמו כי לחינם יהיה טרחתו. ומרן לא השיג את האיגרת הזה, ומסר נפשו, ונסע. אף שאמרו לו מן השמים 
שלא יסע - מסר נפשו ונסע בימי החורף":
 

מסורת נסיעתו של הבעש"ט לארץ הקודש מסה"ק תולדות יעקב יוסף
"בדרך לארץ ישראל נקלע מורינו הבעש"ט בארץ הטוגרמא היא ארץ הטורקים. בחג הפסח היה בעיר סטאמבול, ושם עשה נוראות ונפלאות 
עד שנשמע בבית הקיסר, והיה מה שהיה:
 

והוצרך הבעל שם טוב לברוח עם בתו היחידה על ספינה בים. ויבוא רוח גדולה וחזקה, רוח סערה המפרק הרים, והספינה חישבה להישבר, עד אשר הוכרח להפיל גורלות את מי ישליכו לים 
להקל מעל הספינה:

ויפול הגורל על בתו מרת אדל להשליכה לים. אז בא להבעש"ט אחיהו השילוני הנביא אשר היה רבו, ויאמר לו: הלא הוריתיך מאז את השמות אשר תזכור בעת צרה! ויען לו הבעש"ט כי לא הודיעו לו מן השמים מקודם את הצרה אשר תבוא עליהם. והראה לו רבו במקום זה היה מרמז הנסיעה שהיו נוסעין ישראל במדבר במסע זו, וכל נסיעת האדם מרומז בתורה:

ואמרו לו להבעש"ט הק' מן השמים שיחזור, ולא רצה. ולקחו ממנו כל המדרגות אף תורתו ותפילתו, שלא ידע לומר ברוך בתוך הסידור, שלא הבין האותיות:
 

ואמר: מה בכך? אסע עם הארץ ובור אל הצדיק אור החיים הקדוש לארץ הקדושה! וקיבל הכל, עד שנשברה הספינה, ובתו הצדקת אדל טבעה בים, וצעקה: אבי הרחמן! היכן אתה שאתה רואה בצרתי?:
 

כי כשנשברה לו הספינה והיה בעצבות גדול, ומרוב צערו וצרתו גם נסתלקו ממנו כל המדרגות וכל הקדושה. אז בא אליו הסמ"ך מ"ם, ואמר לו מה שאמר. וכשראה שצרתו צרה גדולה, שבאה נפשו עד שאול, אמר: שמע ישראל הוי'ה אלהינ'ו הוי'ה אחד! ריבון העולמים! אני חוזר לביתי:
 

ותיכף בא אליו רבו המובהק אחיהו השילוני הנביא ותמה עליו, והראה לו באיזה עולמות הוא עכשיו. והיו שמות אהי"ה וצרופי אהי"ה [מאירים על המקום]. ואז התחזק בלבו למתקן בשורשן כידוע לו, וברגע [אחד] הביאו בחזרה לסטמבול, 
ומשם נסע תיכף לביתו":