לג' בעומר

• הדפסה
• דואל

ספר כתר שם טוב ח"א תורה ה':
הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַשבִּ"י וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם
 

כל אחד צריך להתנהג על פי מדריגתו. מה שאין כן התופס מדרגה של חברו - זה וזה לא נתקיימה בידו. וזהו שכתוב {ברכות לה ע"ב}:הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי - וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם. רצונו לומר: שלא היו בבחינה זו, רק שעשו כרשב"י שראו אותו בבחינה זו, ולכך - לא עלתה בידם:

בעש"ט על התורה צרור החיים י ע"ד וכן בס' עמק יהושע אחרון אות ט"ו:
הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינוראה רב גדול, אחד ורצה להתקשר עמו. והנה בליל שבת קודש חלם לאותו גדול מאמר אחד בזוהר הקדוש אשר אמר הבעל שם טוב הקדוש עליו איזה פירוש. והאר"י הקדוש אמר על זה המאמר פירוש אחר. ואמרו זה לזה: נלך ונשאל את רבי שמעון בן יוחאי! ואמר רשב"יכהאר"י. ואמר הבעל שם טובלרשב"י: אתם עשיתם הזוהר על פי רוח הקודש: נשאל את השם יתברך כביכול בעצמו! ואמרו בשמים שהפירוש הוא כהבעל שם טוב! כך ראה אותו הגדול בחלום. והנה בסעודה שלישית הלך הגדול הנזכר להבעל שם טוב ודחק את עצמו לשמוע דברי תורה של הבעל שם טוב. ושמע שאמר הבעל שם טוב הזוהר הזה. ואמר לו הבעל שם טוב לאותו גדול: אתה כבר שמעת בלילה פירוש זה:
 

בעש"ט על התורה ליקוטים יקרים יד ע"א

להבין סוד עניין דברי זוהר  הקדוש הכל בחכמה ובמחשבה אתברירו {זוה"קח"ב כ  ע"א וח"ג י ע"ב}: 
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים וְאֵינָם יוֹדְעִים! בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִפְנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרוֹא עוֹלָמוֹ - כָּל הָעוֹלָמוֹת עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת, וּבְמַחֲשָׁבָה זוּ נִבְרָאוּ כּוּלָּם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב{תהלים קד}: כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ.וּבְמַחֲשָׁבָה זוּ שֶׁהִיא הַחָכְמָה - נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה. נָטָה יְמִינוֹ - וּבָרָא הָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה. נָטָה שְׂמֹאלוֹ - וּבָרָא הָעוֹלָם הַזֶּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב{ישעיה מח}: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם: יַעַמְדוּ יַחְדָּו. וְכֻלָּם בְּרֶגַע אַחַת נִבְרָאוּ. וְעָשָׂה הָעוֹלָם הַזֶּה - כְּנֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְמַעְלָה - כְּדוּגְמָתוֹ לְמַטָּה. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְמַטָּה - כְּדוּגְמָתוֹ בַּיָּם. וְהַכֹּל אֶחָד. בָּרָא בָּעֶלְיוֹנִים הַמַּלְאָכִים, בָּרָא בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּנֵי אָדָם, בָּרָא בַּיָּם לִוְיָתָן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר:{שמות לו}לְחַבֵּר אֶת 
הָאֹהֶל לִהְיוֹת אֶחָד, ע"כ: כי הוא גם באדם התחתון כן. כי על ידי החכמה והשכל שלו - מברר הטוב מהרע. כי בלא השכל, בוודאי אינו יודע מהו טוב ומהו רע. אך על ידי החכמה והשכל שלו - הוא מברר הטוב והתכלית, וזהו עניין גדול: 

למשל: כשבאה לאדם איזה מחשבה זרה בתפילה או בלימוד, וכשמסתכל בעיניו היטב על מחשבה זרה ההוא - 
יראה כי יש בה טוב ורע:

למשל: כשבאה לאדם מחשבה זרה של ממון, בוודאי יש לו אהבה לזה ממון. והנה אהבה שורשו בעולם העליון. נמצא: האהבה הוא הטוב שבמחשבה זו. אבל העניין עצמו, דהיינו הממון - הוא הרע שבו: 

וכשמסתכל בחכמה שלו על מחשבה זו, ומעיין בה היטב, ומברר הטוב שבה - נדבק הטוב שבה תיכף בחכמה שלו. כי הם מין במינו, כי שניהם הם מעולם העליון - והרע שבמחשבה זרה ההוא נופל למטה: 

נמצא: שבחכמה שלו מברר הטוב מהרע, והרע נופל למטה, כי מחמת שאינו משגיח על הרע - נבזה הוא בעיניו: 

כי זה כלל גדול: שדבר המאוס בעיני אדם - נופל  למטה: 

וכן הוא גם כן באדם: כשאדם מבזה את עצמו, ונחלט בלבו שאין תפילתו ולימודו חשוב לכלום, ואין נחשב בעיניו עבודתו שהוא עובד - אדם כזה נופל ממדרגתו למדרגה פחותה וגרועה. ובשביל זה הולך אחר כך כמו בלי דעת וחסר שכל בעבודתו יתברך שמו, ונמשל כבהמה נדמה. ורמז לזה {תהלים טו ד}: נִבְזֶה בְּעֵינָיו - נִמְאָס. רוצה לומר: כשנבזה בעיניו עבודתו שהוא 
  עובד, אז בעצמו הוא נִמְאָס: 

ובשביל זה כמה צדיקים וחסידים לפעמים מתפארים בעצמם. והוא מטעם זה: כשרואים את עצמם שאין להם התלהבות כל כך בעבודת השם יתברך ונפלו ממדרגתם - מתפארים בעצמם בפני בני אדם, ומחמת זה באה להם אהבת השם יתברך ויראתו יותר גדולה. וזהו גם כן טעם מה שישבחוהו התלמידים לרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עליו השלום בפניו {זוה"ק ח"ב לח ע"א}:
אָתוּ רבי חִיָּיא ורבי יוֹסֵי, 

אִשְׁתְּטָחוּ קָמֵיהּ, וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. וּבָכוּ וְאָמְרוּ: גְּלִיפִיןעִלָּאִיןוְתַתָּאִיןזַקְפָן רֵישָׁא בְּגִינָךְ! עָבֵד קוּדְשָׁאבְּרִיךְ הוּא יְרוּשָׁלַיִם לְתַתָּאכְּגַוְונָאדִּלְעֵילָּא, עָבֵד שׁוּרֵי קַרְתָּא קַדִּישָׁא וְתַרְעוֹי. מַאן דְּעָיִיל - לָא עָיֵיל, עַד דְּיִפְתְּחוּן תַּרְעִין. מַאן דְּסָלִיק - לָא סָלִיק, עַד דְּיִתְתַּקְנוּן דַּרְגִין דְּשׁוּרֵי. מַאן יָכִיל לְמִפְתַּח תַּרְעִין דְּקַרְתָּא קַדִּישָׁא? וּמַאן יָכִיל לְאַתְקְנָא דַּרְגִּין דְּשׁוּרֵי? דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּאִיהוּ פָּתַח תַּרְעִין דְּרָזֵידְּחָכְמְתָא, וְאִיהוּ אַתְקִין דַּרְגִּין עִלָּאִין. וּכְתִיב {שמות לה}: יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן הַוָיָּ"ה. מַאן פְּנֵי הָאָדוֹן הַוָיָּ"ה? דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, ע"כ: 

וזהו גם כן טעם מה שישבחוּהוּ התלמידים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עליו השלום בפניו כדי שיהיה לו התפארות גדולה - ויבוא בשביל זה לאהבה ויראה יותר גדולה. כי בוודאי הרשב"י היה מוּכרח להשפיל עצמו במדרגות התחתונים להעלות ניצוצות מכולם. כי בודאי אדם גדול כמותו היה סובל כל העולם, ובודאי מוכרח היה להשפיל עצמו במדרגות התחתונים לסבול הכל. והו פירוש הפסוק: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם. ונתנו לו התלמידים התפארוּת שעל ידי זה יבוֹא להתפארוּת 
 השם יתברך באהבה ויראה: