בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עַל פָּרָשַׁת קרח
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
סיבת המחלוקת
"כל מה שהיה בבלעם היו חושדין למשה רבינו עליו השלום. מפני שכל זמן שלא נגמרה עליית השכינה כאשר יהיה בזמן הגואל צדק במהרה בימינו אמן, שהוא ביטול הקליפה לגמרי, ובִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יֱדֹוִד דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְדֹוָד דִּבֵּר {ישעיה כה ח} - מוכרחים כל העליות להיות רק במחשבת אדם כשר. והאדם הכשר אי אפשר לו להגיע ולעלות אל שורשו כי אם על ידי שכנגדו, היינו שיעלו במחשבתו והוא יתעורר מהם לבוראו יתברך":
הנהגת הבעש"ט עם הרשעים והשונאים
"השונאים הם רוחו של צדיק. כמו שהיו ערב רב משורש משה מפסולת הבירור שלו היו, ודברו עליו כל הרעות שבעולם, שממש חשדוהו באשת איש. כי כל מה שעשה בלעם הרשע שהיה מפסולת ניצוצי משה רבינו - הכל דברו עליו וחשדוהו. ולכן אל יתמה על צדיק גמור על מה שמדברין עליו ערב רב רשעים גמורים במה שלא היה במחשבתו כלל, כי אין שום דבר במקרה. כי הרבה פעמים מדברין במה שעשו הם בעצמם, אלא כיוון שהם משורשו ואינן רואין חוב לעצמן – הכל מדמים לראות על צדיק אמיתי, ולפעמים מגלגול העבר שפגם בכיוצא בזה בדקות גדול. והצדיק על הכל יתן את לבו לתקן ויקבל באהבה, ויבקש רחמים על עצמו ועליהם וימשיך כל טוב":
להזהר מהצבועים
"אַבְנָא לְגַבַּיְכוּ, דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא, וְלֵית בָּכוּ מָאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לְרַצָּאָה לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה מָארֵי מִדְרָשׁוֹת דְּאִנּוּן חֲבֵרִין לְגַבַּיְכוּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ בְּכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. כְּגַוְנָא דְּגֵיהִנֹּם דְּצָוַח הַב הַב {תיקונים זוהר חדש קג ע"ד}. והם הם שדין יהודאין שתורתן מהשפה ולחוץ כדואג ואחיתופל, והם הם הרודפין ומצערים הצדיקים בכל מיני ליצנות והיתול, כמו שהיה בימי עבר ועד היום, והם הם המעכבין הגאולה, שעושין כל מיני שחוק מדברי הצדיקים. והמלעיג על דברי חכמים שבכל דור - נופל לגיהנם. ועוד רשעים העומדים בכל עת על הצדיקים דורשי יחודו יתברך שמו באור אש להבת שלהבת יה. כי נשמתו של הבעש"ט לא רצתה לירד לזה העולם מפני הנחשים השרפים שיש בכל דור, שלא יוכל לקום מפניהם חלילה, שלא יחלישו דעתו כל כך עד שיתבטל חלילה. ונתנו לו ששים גיבורים נשמות צדיקים לשמרו, ואחד מהם היה הגאון מאיר נתיבים וכדומה:
כי היצר הרע של אדם הוא ש"ד, והוא גם כן קומה שלימה, אלא שיש בו טוב ורע, והצדיק מתקנו ועושה ממנו יצר טוב ומלאך קדוש, ואחר כך חוזר הכל לבחינת נשמה, הכל קשר אחד עם הנפש רוח ונשמה, הכל אחדות אחד להתענג בנועם השם יתברך. ולכל נשמה גבוהה וקדושה יש הרבה נשמות וניצוצין. יש שהם עדיין שדין יהודאין בבחינת יצר הרע, ויש שהם בבחינת יצר טוב, ויש שהם משורש נפשו ורוחו ונשמתו, ועל הצדיק מוטל לתקן הכל להחזירם למוטב. וכשהצדיק מתקן יצרו הרע לגמרי עד שחוזר להיות מלאך קדוש, אזי יש בו כח לתקן גם אותן שדין יהודאין. אבל מחמת שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב, דהיינו סור מרע את הרע ועשה אותו מלאך טוב - אי אפשר כל זמן שהוא חי שיתקן לגמרי. ולכן מתגרין בו אותן שדין יהודאין מקנאתו על שהוא מתוקן והם עדיין בחשכות, ומזלייהו קא חזי להו. ולכן עצה היעוצה לצדיק: כשיעמדו עליו גלי הים - ישתוק ויקבל בשמחה, כי הרבה טובות עושין לו בזה. ובזה שמחלישין דעתו - שומרין את הצדיק, שלא יהיה שום יניקה לקליפות מאור תורתו וייחודים שלו. כי כמה עניינים שלא יתגרו הקליפות ברוחניות שהם גם כן מקנאין על האדם ורוצים להפילו ח"ו:
ועל זה שאמר הבעל שם טוב: דא שווער איך אייך [אני נשבע בעצמי] שיש איש אחד בעולם השומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף - אלא מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולמרות זאת מתיירא בכל עת ורגע שלא יפילו אותו לנוקבא דתהומא רבה רחמנא ליצלן. כי אתה תסבור אחי שהמלחמה גדולה שיש לאדם בעולם הזה, הוא שלא יהיה נואף או גנב וכיוצא? זהו הנקל לתינוק קטן לכבוש! אלא עיקר המלחמה להמתיק החשכות והמסכים, ולקבל יסורין באהבה, ולזכך מידותיו במידות טובות בהכנעה ולהינצל מגאווה שהוא עבודה זרה ממש, וכיוצא מן המידות טובות, ולדרוש ולחקור להאיר על נפשו דבקות אהבה ואור אלוהי:
כי האדם כשנכשל חלילה במעט גאווה ופנייה עומד תמיד בסכנה ונופל לנוקבא דתהומא רבה רחמנא ליצלן. ואתה אחי - ראה כמה טובות עושין לך המצירים והשונאים המצערין אותך ומחלישין דעתך! כי אז תלך לבטח דרכך, ודורונות היה לך לשלוח להם!
על כן בכל כחו עשה הבעש"ט טובות לשונאיו להעלותם. ואתה אחי אם תתגרה בהם להמיתם ולהענישם, זהו הנקל, כי את נפשך קללת וחלק נפשך המתה. ולכן העצה: שתיקה בלב שמח, ובכל כוחך תבקש מאל יתברך לתקנם. ותאהב אותם כבבת עין:
אבל יש רע גמור, וממילא יהיה כלה ואבד. אבל זה לא נמסר לך חלילה, אלא לבוחן לבות וכליות. ואחר כל אלה אפילו לרע גמור, אין לדחות בלא תיקון לגמרי. כי אין שום דבר במקרה. כי על ידי מעט רע שיש לצדיק גמור, מתקן כל הנשמות הנפולין המתגרין בו:
ופירוש הכתוב {תהלים לא כ}: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם כי לפעמים מדברים דברי נבלה על הצדיק, שזהו חסד השם יתברך, שרואה שהסמ"ך מ"ם מתקנא הרבה בהצדיק ורוצה להחטיאו - לזה עושה השם יתברך שידברו בני אדם על הצדיק. וכשרואה הסמ"ך מ"ם שהעולם מרננים על הצדיק - אינו מתקנא בו כל כך. וזהו שאמר הכתוב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, רוצה לומר: שהצפנת והסתרת הצדיקים שלך, שהעולם אינם יודעים שהם צדיקים גדולים ומרננים עליהם. וזהו: רַב טוּבְךָ, שבזה סרה קנאת הסמ"ך מ"ם:
וכן בעת הייחודים, בודאי עיקר הייחודים של השמות בלב ובכיסוי, שלא יתאחזו החיצונים. כי בכל מקום שיש ריח ייחוד הנרגש, הם רודפין לינוק משם, כי זה חיותן. והם רודפין אחר חיותן כמו אדם שרודף אחר חיות. והבעש"ט היה נזהר מאוד מאוד בעניינים כאלו בדקדוק עצום ונפלא. אף על פי כן אין אפשרות לגודל ערכו ולגודל אור נשמתו לדקדק כל כך, ומזה היה עיקר המחלוקות עצום שהיה עליו, בחינת {איוב ג כו}: לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי - וַיָּבֹא רֹגֶז. כי על ידי המחלוקת ולוחשי לחש - נשלך אליהם הרע ונסתלק מן הצדיק, ונשבר לבו ועל ידי זה יש לו שמירה מלמעלה. כי באמת אדם מסוכן מאוד בעת עסקו בייחודים, כי כמה וכמה על ידי טעות מועט נדחו משני עולמות. ואלישע אחר יוכיח, וכיוצא הארור והטמא הידוע, והכל גלוי לפני בוחן כליות ולב של כל אחד:
וכשרואה לב צדיק שכל כוונתו לעשות נחת רוח לבורא עולם, לב אמת וטהור, כדי שלא יתגרו בו הנחשים של מעלה נחשים השרפים שולח עליו נחשים השרפים בעולם הזה העומדין עליו ומחרפין ומגדפין ולוחשין עליו ומשברין לבו כאין, ועל ידי זה הוא עייל בתליסר תרעין בתפילתו, וכל העולמות נרתעין ומזדעזעין מלפניו, עייל ונפיק, עאל בתליסר תרעי ולית דימחא בידיה, כי אין לו שום מחשבה זרה. עייל ונפיק, וכל זה בגודל הכנעה וביטול, עד שיהיה מבקש למי שיבזה ויחרף אותו ויהיה אוהב אותם. כי הרי הם קליפות השומרים לפרי שלא יתתקלקל הפרי, וכשנגמר הפרי לגמרי - נכלל כל הכוחות וכל הטוב בפרי, והרע לגמרי ניתן לשריפת אש, כלה ואבד. ורוב המחלוקת שהיה על
הצדיקים מאז ועד היום - הוא מעניינים כאלו: לשמור אותם שלא יינקו מאור ייחודים שלהם שום דבר רע, להיות עייל ונפיק בעולמות עליונים בהכנעה ובלב נשבר שלא יידחו חלילה מאור פני מלך חיים:
כי יש נשמות שאין להם צורך בזה לראות מסוף עולם ועד סופו ולשמוע הכרוזין של מעלה. וכמו שהיה להרב רבי נחמן קאסוויר ששאל למרן הבעל שם טוב: יודע אני בנפשי שגם אני צדיק גמור – אזי למה איני רואה ושומע כמהו? והשיב לו הבעש"ט: אם תרצה אתן לך זה. והיה מה שהיה, עד שביקש רבי נחמן ממרן הבעש"ט שיטול ממנו. כי המדרגה הגדולה היא אהבתו ויראתו יתברך ודביקות אמת ואהבת ישראל באמת, וקבלת היסורין באמת ובאהבה, ולשמוע חרפות וביזיונות ולשתוק ולקבל באהבה, זהו מדרגות שמיעה וראיה אמת:
אומרים: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. חַיִּים - אֵלּוּ צַדִּיקִים, שֶׁבְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים {ברכות יח ע"א-ע"ב}. בְּחֶסֶד – פירוש: חרפה שהם בביזיון וחרפה בעולם הזה - מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. מֵתִים: אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, ואותם מְחַיֶּה בְּרַחֲמִים רַבִּים, שיש להם בעולם הזה כל טוב":
קטרוג הערב רב בדורו של מרן הבעש"ט
"פעם אחת ערב יום הכיפור שנת תק"י בזמן קטרוג השבתאים ימ"ש, ראה הבעל שם טוב קטרוג גדול על ישראל שתסתלק מהם תורה שבעל פה ר"ל, והיה מתעצב מאוד כל יום ערב יום הכיפור. ולעת ערב כשבאו כל העיר לברכם, ברך אחד או שניים, ואמר: אין יכולתי מחמת צער. ולא בירך אותם עוד. והלך לבית הכנסת ואמר לפניהם דברי כיבושין, ונפל לארון הקודש וצעק ואמר: ווי, כי רוצים ליקח התורה מידינו, איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום?! ורגז מאוד על הרבנים, ואמר כי בשבילם הוא, שבודים שקר מליבם בהקדמות שקרים. ואמר כי עמדו למשפט כל התנאים ואמוראים למעלה:
ואחר כך הלך לבית המדרש ואמר עוד דברי כיבושין, והתפללו כל נדרי. ואמר אחר כל נדרי כי הקטרוג הולך ומתחזק. והיה ממהר על ידי זה את הבעלי תפילות במשך כל יום הכיפורים, כדי שיוכל לעמוד לתפילת נעילה בעוד היום גדול, כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה:
וקודם נעילה התחיל לומר דברי כיבושין, ובכה. והיה מניח ראשו לאחוריו על התיבה וגנח וצעק. ואחר כך התחיל להתפלל שמונה עשרה בחשאי, ואחר התחיל השמונה עשרה של קול רם. ומנהגו היה תמיד בימים נוראים שלא היה משגיח להסתכל במחזור בעת תפילתו, כי הרב רבי יעקיל ממז'בוז' היה אומר במחזור הפיוט לפניו, והוא עונה אחריו. וכשהגיע לתיבת פתח לנו שער או לתיבת שערי שמיים פתח, וכששורר רבי יעקיל פעם ושתיים ושמע שהבעש"ט אינו עונה אחריו – נשתתק. והתחיל הבעש"ט לעשות תנועות נוראות, כששחה לאחוריו עד שבא ראשו סמוך לברכיו מאחוריו. וייראו העולם שלא יפול לארץ, והיו רוצים לאחוז ולסעוד אותו, והיו יראים מלעשות כן. והודיעו לתלמידו המובהק ואיש אמונו רבי זאב קיצעס ז"ל, ובא והביט בפניו, ורמז שלא יגעו בו. והיו עיניו בולטות ובקולו היה עושה תנועות כשור שחוט. והיה כך לערך שתי שעות. ופתאום נתעורר ונתיישר על עומדו והתפלל במהירות גדולה וגמר התפילה:
ובמוצאי יום הכיפורים באו כולם להקביל פניו, כי כן היה המנהג תמיד. ושאלו אותו על הקטרוג מה עלתה. וסיפר להם: כי בעמדי בתפילת נעילה יכולתי להתפלל, והלכתי מעולם לעולם בלי שום עיכוב כל שמונה עשרה שבחשאי, ובשמונה עשרה של קול רם הלכתי גם כן, עד שבאתי אל היכל אחד, והיה לי עוד שער אחד להיכנס שאבוא לפני ה' יתברך ברוך הוא. ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמישים שנה שלא היה להם עליה, ועכשיו מפני שהתפללנו בזה יום הכיפורים בכוונה - עלו כל התפילות, והיה כל תפילה מאירה כשחר נכון:
ואמרתי לאותן התפילות: למה לא עליתם קודם?
ואמרו: כן נצטווינו להמתין על רום מעלתו שתוליך אותנו.
ואמרתי להם: בואו עמי!
והשער היה פתוח:
ואמר הבעש"ט בספרו לאנשי עירו כי זה השער היה גדול ככל העולם. וכאשר התחלנו לילך עם התפילות, בא מלאך אחד וסגר הדלת ותלה מסגר ומנעול אחד על השער.
וסיפר להם, כי המסגר והמנעול היה גדול כמלוא מז'יבוז'. התחלתי לסבב המסגר לפתוח אותו, ולא יכולתי:
ורצתי לרבי הידוע הנביא אחיהו השילוני וביקשתי ממנו ואמרתי: ישראל נתונים בצרה גדולה כזו, ועכשיו אין מניחים אותי להיכנס! כי בעת אחר לא הייתי דוחק את עצמי להיכנס:
ואמר הרב שלי: אני אלך עמך, ואם יהיה אפשר לפתוח לך – אפתח:
וכשבא וסיבב את המסגר ולא יכול גם כן לפתוח, אז אמר אלי: מה אוכל לעשות לך? והתחלתי להתמרמר לפני רבי: איך עזבתני בעת צרה כזו!
והשיב: איני יודע מה לעשות לך! אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא, אולי יהיה ישועה משם:
והלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא:
וכשראה אותי משיח צדקנו מרחוק אמר אלי: לא תצעק! ונתן לי שני אותיות. ובאתי לשער, ותהילה לא"ל שפתחתי המסגר, ופתחתי השער, והולכתי כל התפילות פנימה. ומחמת אותה שמחה גדולה שנתעלו כל התפילות - נשתתק פי הקטגור ולא הוצרכתי לטעון כלום, ובטלה הגזירה ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה":
נצחון הבעש"ט על כת הע"ר שבתאי צבי והפראנקיסטים שר"י
"ומאותו הרשימה הנ"ל היה רעש גדול בעולם כעשר שנים מאוחר יותר. כי כמה אנשים מכת השבתאי צבי ימ"ש יעקב פראנק ימ"ש ותלמידיו שלחו ספריהם למדינת וואלחיא, להכריז בפני האצולה הפולנית שהם היהודים האמתיים המאמינים באלילם ימ"ש ושר"י ולא קהילות ישראל דהיום ר"ל. וזה הקטרוג היה מן הכת שבתי צבי ימח שמו שנשתיירה בכל אירופא ויעקב פראנק ימ"ש מנהיגם ומאות משפחות עמו. והם הלשינו נגד תורה שבע"פ הקדושה תלמוד בבלי וירושלמי ועל מקומות שם חז"ל מזלזלים בנצרות. ועל ידם הוסת ושרף בישוף אחד של עיר קאמיניץ שתי גמרות מש"ס ר"ל. והרב דקהילתנו אמר כי לקח מהמוכסן דכפר שלו ש"ס בחזקה ושילם לו עבור הש"ס והניחם על האש, ובעוונותינו הרבים נשרף כולו. ותהילה לאל תיכף שעמד הבישוף לפני האש - ניזוק, והוליכו אותו לעיר קאמיניץ, ולא הביאו אותו בחיים, ומת בדרך אותו הרשע ימ"ש:
ואחר כך היה ויכוח לפני הבישוף דקהילת קודש לבוב, אבל נפל פחד התורה עליו ולא הרשיע. והכת הרשעה הנ"ל כולם השתמדו לנצרות, כי עשו להם חרפה וביזיון גדול, שהבעש"ט ניצח אותם בויכוח הפומבי בפני הבישוף וכל בני האצולה הפולנית, ולאחר שנצחם גילחו להם פאה אחת וחצי זקן, שיכירו שהוא לא יהודי ולא נכרי, ומחמת בושה נשתמדו כולם:
אבל פעם אחת היה הרב החסיד מורנו מנחם נחום מטשרנוביל בעירנו, וסיפר מעשה זה לפני העם, ואני באתי באמצע הסיפור ושמעתי ממנו קצת שינוי וגם דבר חדש, שאמר משיח לבעל שם טוב: איני יודע אם תוכל לפתוח, ואם תפתח יהיה בודאי ישועה לישראל:
עוד אמר, שזה השער היה של היכל קן ציפור אשר מעולם לא נכנס בו כי אם משיח, כאמור בזוהר הקדוש. ואמר, ששמע קול אלוהים ואמר לו: מה אעשה עמך שאני מוכרח לעשות רצונך:
ומכוח אותן שנשתמדו שמעתי מהרב דקהילתנו, שאמר הבעל שם טוב שהשכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר לגוף - יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר - אין לו תקנה עולמית. כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה":