פרשת בא-סגולה לקבלת החלטות

• הדפסה
• דואל

הבעש"ט על פרשת בא
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב

סגולה לקבלת החלטות
שמות יא ד
"וַיֹּאמֶר משֶׁה: כֹּה אָמַר ה'! כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם! העיקר, אם יכוון מחשבת לבו לשמים, גם כי המעשה זר כמו בנות לוט, צריך לומר שבאמת צריך ישוב רב וגורל אם הוא לה' או לעזאזל. על כן עליו להתבודד ולעסוק בתורה להיות מתון, ואז יחליט. וככתוב {בראשית א ג}: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם: יְהִי אוֹר - וַיְהִי אוֹר. רוצה לומר שיאיר ה' עיניו על ידי אור תורה אם לעשותו או לא. כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה - שהספק הוא בחצות לכאן ולכאן, אז אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם - במצר שלו, להאיר עיניו. וכעין זה מבואר בגמרא {סוכה דנ"ב ע"ב}: תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי! אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה - מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. דהיינו: כאשר אדם במצב של כ"ף הדמיון, בחינת כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה – שאינו יודע מה להחליט מרוב חושך והסתר והוא חצוי בין דמיון זה לדמיון זה, על מנת לקיים אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם ולצאת ממיצר הספק, עליו לקיים שני דברים: א. להתבודד, ב. ולעסוק בתורה, ג. להיות מתון - ואז יחליט":
 

סגולה לבטל הדינים
שמות ו ג
"כשרואה שיש עליו איזה דינין - אז ילמוד בבוקר בדביקה וחשיקה שידבק את עצמו אל פנימיות אור אין סוף שבתוך האותיות":
 

סגולה להמתקת דיני המלכות
"יעשה אלו דל'ת אמות של הלכה שהוא מלכות, בסוד ג' רישין, ג' שמות אהי'ה. כי להמתקת דיני המלכות יש ללמוד הלכה שהיא הכלה הכלולה להעלותה אל דודה בייחוד שלם על ידי גימ'ל שמות אהי'ה בג' המילויים":
 

סגולה לדעת מה עליו לתקן אצלו
שמות יג ז
"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ. ביאור פסוק {שיר השירים א ח}: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים - צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. וביאור משנה {אבות פרק ד א}: בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קיט}: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. דהיינו: כי ברואה חסרון זולתו - ירגיש בעצמו לתקן חסרונו. וזהו שכתוב: וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, ועל ידי זה: וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ, כי רק מה שאני נגוע בו – הוא לבדו יפריע לי":

מכתב מהבעש"ט לתלמידו להצילו
"צריך לדבק את עצמו בשטר שהם האותיות הכתובין בספר שנקרא שטר, בין באותיות התורה בלימודו בין בתפלה - שיש סגולה לבטל הדינין בזה. עיקר סגולה זו מבואר במכתב של הבעש"ט ז"ל מה שכתב אל הרב תלמידו המובהק רבי יעקב יוסף הכהן כ"ץ אז אב"ד ק"ק נעמירוב בעל התולדות ז"ל. על המכתב היה כתוב בכתב יד קדשו בזה הלשון:
"מקהילת קודש מעז'יבוז' לקהילת קודש נעמירוב רבתי. הני מילי בכתבא רצוא ושוב כמראה הבזק, מראה כהן אב בית דין דק"ק הנ"ל, מעוז ומגדול, הרב המופלא עושה פלא חכם הכולל מורנו יוסף הכהן אב בית דין דק"ק הנ"ל. ליד אהובי א"נ הרב המאור הגדול נרו יאיר פ"ה ע"ה המפורסם בחסידות החכם השלם המופלא עושה פלא, הנצמד בקירות לבבי דבוק מאח לי, כבוד מורינו הרב רבי יוסף הכהן נ"י: הנה גלילות יד קודשו קבלתי. וראיתי ראיה אחת בשתי שורות העליונות. ושם נאמר שרום מעלת כבודו אומר כאילו מוכרח להתענות. ותרגז בטני מקול הקורא, והנני מוסיף בגזירת עירין, ובצירוף קודשה בריך הוא ושכינתיה - לבל יכניס עצמו ח"ו בזה. כי זה מעשה מרה שחורה ועצבות, שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים - אלא מתוך דבר שמחה של מצווה, שנאמר {מלכים ב ג}: ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן - ותהי עליו יד הוי'ה {שבת ד"ל ע"ב}. כאשר ידוע לרום מעלת כבודו דבריי שלמדתי כמה פעמים, והיו הדברים האלה על לבבו. ועל דרך סעיפי מחשבות רום מעלת כבודו המביאים אותו לזה, איעצך ויהי אלקים עמך גבור החיל: בכל בוקר בעת לימודו ידביק עצמו בהאותיות בדביקות גמור בעבודת האל יתברך שמו - ואז יומתקו הדינים בשורשן, ויקל מעליו הדינים, ומבשרך אל תתעלם. ח"ו להתענות יותר מהצורך והחיוב. אם שמוע תשמע לקולי - יהיה אלקים [עמך]. ובזה אקצר ואומר שלום מאהבה. מנאי א"נ דש"ט כה"י. ישראל בעל שם טוב":

הבעל שם טוב הגזלנים והמכות
"פעם אחת נכנס הבעש"ט הק' בעומק ההתבוננות, והיה הולך על ההרים. ומצד אחד על הר השני היו עומדים לסטים השודדים. וכשראו אותו מרחוק שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה, אמרו: בודאי ייפול לגיא ויהיה לו ריסוק איברים, חס ושלום. וכשבא סמוך לגיא נתקרבו ההרים ודבקו זה לזה לפניו, ונעשו מישור והמשיך מהליכתו בלא הרגש. וכאשר הלך למרחוק - נחלקו שני ההרים כמקדם. ובחזירתו כשבא סמוך לגיא, נתקרב שוב ההר האחד לחברו ונעשה מישור. וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו, והבעש"ט לא הרגיש מאומה. וראו כי הוא איש אלוקי באשר ה' אתו, וישלימו עמו, ויבואו לפניו ויספרו לו כל המאורע, ויאמרו: הנה בעינינו ראינו כי איש אלוקים אתה, לכן בקשתנו שתתפלל עבורנו שיצליח ה' דרכנו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו בשוד וליסטות.

ויאמר להם הבעש"ט: אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו, אזי אעשה כדבריכם. וישבעו על הדבר הזה. ויהי מאז והלאה אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם, ויבואו לפניו והוא עשה פשרה ביניהם.

פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם. ויאמר בלבו אותו השודד: הנה כאשר הבעש"ט ער אי אפשר לו לעשות רע, אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו! וכן עשה. כשישן הבעש"ט, בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו, ומיד חטפו אותו ונעלם משם, ואינו יודע מי ומי, והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים במקום, ואינו רואה מאומה.

וירא אותו מוכה לפניו, וישאל אותו הבעש"ט: מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה? ולא היה בו כוח בשודד להשיב לו דבר. וילך הבעש"ט לדרכו. ולמחרתו כששב מעט לאיתנו, אז ספר לו הגזלן כל המאורע.

פעם אחת באו הגזלנים אל הבעש"ט ואמרו לו: אדוננו! הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות. אם רצונך לך נא אתנו, ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה. ויואל ללכת אתם. והנה בהליכתם בדרך היה גיא אחד עמוק מלא מים ורפש וטיט, ודרך הליכתם על קרש אחד המונח מעבר אל עבר, והיו נשענים על מוט אחד שהיו נועצים באגם דרך הפלגתם. והלכו הם מתחילה, וכשרצה הבעש"ט לילך עליה, ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת, וחזר לאחוריו. כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה.

ויאמר הבעש"ט אל לבו: בודאי לא לחינם באתי לכאן! ובחזירתו פגע בצפרדע":

ועל הצפרדע הפלאי – אי"ה בשיעור הבא: